“הרפתקאותיו של בארי לוזר נפרשות (עד כה) על פני ארבעה ספרים.

אני (סוג של) לוזר הוא ספרו הרביעי של ג'ים סמית (שלא פחות חשוב מזה, עימד את הספר – יש לו מן שריטה כזאת עם מספרי עמודים ;) )

קדמו לו אני (לא) לוזר, אני (עדיין לא ) לוזר ו – אני (ממש כבר לא) לוזר. לא בהכרח בספר הזה.

בארי לוזר הוא ילד שובב הלומד בבית הספר, והוא מגדיר את עצמו כילד הכי מגנוזר אי פעם. אם שאלתם את עצמכם מה זה מגנוזר, לבטח הצלחתם לגלות שזהו שילוב של מגניב ולוזר.

הספר הוא ספר משעשע מאוד על ילד שכל מטרתו היא להצחיק את הילדים הסובבים אותו, להיות קלמזי, לוזר, שובב ומגניב ביותר.

כשיום אחד מגיעה לבית הספר פיי סנגולס ומתנהגת בצורה יותר מגנוזרית ממנו, הדברים הולכים ומסתבכים והופכים את חייו של בארי לוזר למעניינים ומאתגרים יותר, שהרי בארי לוזר לא ייתן לאף אחד לערער על מעמדו ככזה.

הספר בנוי מפרקים קצרים ומשעשעים (שלא בהכרח קשורים זה לזה) ובכל פרק מספר איורים המבהירים נקודות שבארי לוזר רוצה לבאר לנו. זה נעשה בצורה שטותניקית ושנונה כאחת. גם אני צחקתי מפעם לפעם.

זה לא הספר החינוכי האולטימטיבי שתרצו שילדיכם ייקראו (לשבון המעטה) אבל זה משעשע, זה חמוד וזה אפילו קצת מדליק. אז למה לא בעצם.

ספר חביב, מקבל ממני ארבעה כוכבי שטות.”