“של מי אתה ילד? שאלה של מבוגרים את הילדים, שאלה לא מתחשבת כזאת שיכולה לזעזע את הילד במחשבות של שייכות ופיקפוק, בזמן שהילד צריך בטחון.
של מי אתה ילד? כאילו אם תדע אז הילד יראה אחרת, תראה בו את דמות הוריו והכל יסתדר לך.
בעברית של פעם מחזיר אותנו חנוך ברטוב לשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת בארץ ישראל.
תקופה של מושבות גודלות, ועולים – פרעות שמגלות את השנאה, ומנסות למנוע את הבלתי נמנע.
וילדות כזאת שמגיעה ממצוקה ודלות שמאתגרת את הילד, ומפתחת אצלו את הדימיון והפליאה מהכל – ספרים, שבילים, מאפייה, מזבלה, גן ראשון, תלמוד, גמנסיה, סרטים, בנות, שקי מזון מהעולם, מלחמות גדולות, צריפים, בתי-כנסת, טופי ותרנגול על מקל.
רומן שממלא את דפי ההיסטוריה בתמונות אנושיות שמצליחות להדביק הבנה לעובדות.
כמה רע היה וכמה אושר אפשר להוציא מתוך הסבל, ניגוד משווע לכמה שטוב היום וכמה יאוש וציניות אפשר להוציא מכל הקלות היום.
חנוך ברטוב שומר בקפסולת זמן ילדות והתבגרות – ארבעה ספרים מלווים את הסיפור – מ"של מי אתה ילד" עד ל"מתום עם תום" – ואני הולך איתו, קורא ומדמיין.
אומרים שהיה שמח פה לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי --- לא נכון הם טועים, היה כאן חרא, היה כאן קשה, היה כאן בלתי נתפס – אבל ממרחק השנים זוכרים את המשמעות, רגעים קטנים של טוב, ואת הבנייה של משפחה, עם, מדינה –
מה אנחנו נזכור? מה אני אזכור?
ספר טוב! ספר שהוא מכונת זמן.”
