הקמצן:
הַרְפָּגֹון, איש קמצן ותשוש, שבה בעת מכרסמים בו חולי גופני ונפשי, מלווה
בריבית מופקעת ומחשב וְאומד באובססיביות כל מה ומי שמקיף אותו.
מולייר בחר לכתוב את הקמצן בפרוזה - להטוטי החריזה מוחלים על כבודם
לטובת הזרמת רצף האירועים הדרמטי המתרחש ביום עמוס זה בבית הרפגון.
הקומדיה, לעומת זאת, יוצאת נשכרת מכך; ענייניּות וקלילות - שפה מחדדות
את הסיטואציות הקומיות הרבות שמזמנת הדרמה המשובחת הזאת.
"גנבים! שודדים! רוצחים! איפה
הצֶדֶק, אלוהי הצדק? אני אבוד,
אני רצּוחַ , שיספו את גרוני! גנבו
את כספי! כסף יקר ומסכן שלי!
איך הלכת לי, איך? מאז לקחו לי
אותך, איבדתי את המשענת שלי,
את הנחמה, את שמחת-החיים."
מולייר:
מולייר (1622-1673), כינויו הספרותי של המחזאי והשחקן הצרפתי ז׳אן בטיסט פוקלן.
בנו של רפד-המלך שגדל להיות גדול מחזאי צרפת וקלאסיקן בינלאומי. בגיל 20 היה
שותף לייסודה של להקת תיאטרון נודדת ולימים עמד בלב חיי התרבות של צרפת כמחזאי,
מנהל להקה, במאי ושחקן בלהקתו שהפכה ללהקה המלכותית. בסגנון קומי-גרוטסקי
שהושפע מהקומדיה דל׳ארטה יצר מולייר סאטירות חברתיות חריפות במגוון נושאים:
נישואין, חינוך, דת, שחיתות, מעמד האישה ויחסים בתוך המשפחה. בין מחזותיו הידועים:
״בית ספר לנשים״, ״דון ז׳ואן״, ״המיזנטרופ״, ״הקמצן״. ב-1673, בעודו משחק במחזהו
האחרון ״החולה המדומה״ הוא מתמוטט ונפטר באותו לילה.
על המתרגם:
אלי ביז׳אווי, מתרגם מצרפתית ומאנגלית, במאי וכותב. יליד 1978, בוגר לימודי
בימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים. מתרגם עבור תיאטראות ישראל השונים
מגוון רחב של יצירות: קלאסיקה, מחזאות מודרנית ומחזות-זמר. תרגם בין השאר את
״רומיאו ויוליה״, ״בית ספר לנשים״, ״הקמצן״, ״בדלתיים סגורות״. חי ויוצר בתל אביב.