מדי שנה בשנה טסים עשרות אלפי ישראלים להודו. רובם המכריע נוחת בתת היבשת מיד בתום שירותו הצבאי. לפני כ-15 שנים מי ששהה בהודו תקופה ממושכת נתפס בעיני החברה הישראלית כתמהוני. תכופות עלו בנוגע לו השאלות "מה הוא איבד שם?" או "מה יש לו לחפש שם?" נדמה שמאז זרמו מים רבים, הן בגנגס הן בנהרות התודעה הישראלית. יותר ויותר ישראלים שוהים בהודו תקופות ממושכות; יותר ויותר ישראלים שבים וחוזרים להודו בהזדמנויות שונות ובצמתים שונים בחייהם. נראה שבמרוצת השנים הסתגלה החברה הישראלית לנסיעות התכופות הללו של הבנים והבנות להודו, ואף הוענקו להן הכרה והבנה.
ספר זה מביא את סיפוריהם האישיים של ישראלים שדווקא בהודו שינו את יחסם לדת היהודית או חתמו בה תהליך שהחל קודם. בין הישראלים המרואיינים בספר חילונים שהפכו מסורתיים ואף חרדים, מסורתיים שהתחזקו ביהדותם, חרדי שהתפקר וישראלים שבחרו להיות בודהיסטים או דבקי הרא קרישנה. לצד הסיפורים האותנטיים, השופכים אור על איכויותיו של המסע בהודו, על הפערים התרבותיים העצומים שבין תרבות הודו לתרבות המערב ועל מנעד מאתגר של חילוניות-דתיות, בספר זה מוצג ניתוח זהיר של חוויות התרמילאים לאור ספרות התשובה הקלאסית. ההשוואה ממקמת את הסיפורים העכשוויים ברצף אמוני ומעניקה להם תוקף קדום, מאירה את קווי הדמיון ומחדדת את החדש ואת השונה.
יותם יעקבסון הוא חוקר תרבות הודו ומרצה על דתות, על היסטוריה, על אומנויות ועל תרבויות המזרח; מורה דרך בארץ ולאורך נתיבי הסחר הקדומים באסיה, כותב לירחונים ולעיתונים ועוסק בצילום גאוגרפי. בזכות ראייתו החודרת והכלים המקצועיים העומדים לרשותו מצליח יעקבסון לטוות מפגש מרתק עם דמויות מורכבות ועם תרבויות, חוויה של רוח ואינטלקט ושל סקרנות ופליאה, והזדמנות להציץ אל עולם קסום ונסתר בהנאה צרופה. ספריו "מסאלה" העוסק בהודו ו"חמצן דליל" העוסק בטיבט ראו אור בהוצאת "עצה".