סיפורה הבלתי נתפס של נערה יהודיה בת שלוש-עשרה, שבתקופה של כשנה וחצי, התבגרה בסביבה של תאי גזים, ירי, עינויים, התעללות נפשית ואיום תמידי במוות. במסע הזה, שנדמה שאורכו אלף שנים, הופכים אנשים מן היישוב ל"יהודונים", נלקחים מבתיהם ומחייהם אל גטאות, מחנות ריכוז ומחנות עבודה. מובלים ברכבות מיעד ליעד, גוועים ברעב, מאבדים את בני משפחותיהם ועדיין - שורדים.

בלבה של הנערה, התקווה להינצל והאמונה באלוהים ובטוב האדם עדיין מפעמות.

הספר מספר את סיפור חייה של ליביה ביטון-ג´קסון, "אלי", כפי שכונתה בילדותה. ליביה היא ניצולת שואה, ילידת סולבקיה.

לאחר השואה, עברה עם אחיה ואמה לארצות הברית. היא מספרת את קורותיה, כדי להעביר את המסר: "לעולם אל תוותרו".

ליביה ביטון-ג´קסון היא דוקטור לתרבות עברית והסטוריה יהודית מאוניברסיטת ניו-יורק.

היא מרצה באוניברסיטאות ובבתי-ספר בארץ ובעולם.

סבתא לשישה-עשר נכדים ולחמישה-עשר נינים.

בשנת 1977, עלתה ארצה ומתגוררת בנתניה.