|
|
ללא דירוג
|
|
תקציר הספר
איך נוצר שיר
הָיוּ לִי מִלִּים
לְאֵין קֵץ.
הֵן הָיוּ בַּגּוּף, בַּנְּשָׁמָה,
יָכֹלְתִּי לַהֲגוֹת
אוֹתָן בְּפִי.
וְכַיּוֹם, אֵיךְ נוֹצָר שִׁיר?
בְּלִי יָדַיִם וּבְלִי רַגְלַיִם,
רַק בְּרֹאשִׁי,
וְתוּ לֹא.
ישראל קנטור נולד בירושלים בשנת 1941, דור שביעי בארץ. חבר לשכת עורכי הדין ומייסד המשרד "קנטור, אלחנני, טל ושות'. היה פעיל במוסדות הלשכה שנים רבות ועל כך הוענק לו אות יקיר הלשכה.
שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב במשך ארבעים וחמש שנה. היה יו״ר ועדת הביקורת של אוניברסיטת תל אביב, יו״ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית תל אביב־יפו ויו״ר התזמורת הפילהרמונית הצעירה.
בשנת 2006, והוא בן שישים וחמש, החליט לעזוב את תחום המשפט ולהתרכז בציור, בשירה ובנגינה. לאחר כארבעה חודשים עבר אירוע מוחי, ממנו השתקם, והחל להתמסר לכל אותם תחומי פעילות שבעבר עסק בהם כתחביב.
למד מוסיקה וניצוח באקדמיה ואצל המנצחים נועם שריף וּואג פאפיאן; צייר ומצייר במסגרות רבות, בהן מכון אבני ובצלאל, וכן אצל דורון בר־אדון ואצל דניל גרטמן. עבודותיו הוצגו באכסניות שונות, בין היתר בתערוכת יחיד בתיאטרון גבעתיים.
לומד כתיבת שירה בהנחיית המשורר יקיר בן-משה.
בשנת 2008 פרסם ספר ציורים "משפט הציור", ובשנת 2013 פרסם את ספר השירים והציורים "שתי אונות" (הוצאת "ידיעות ספרים").
ספרו של ישראל קנטור "מבעד לאור הירח" הוא ספר של קצוות. הוא נוגע בקצה הגוף, קצה השפה וקצה הזמן.
"הרהרתי על המוות. הוא אקטואלי וסמוך על שולחני יומיום". כך כותב ישראל בשירו "בקצב אחר". לעומת ספרו הקודם "שתי אונות" (ידיעות אחרונות, 2013) בו שטח את מאבקו לשיקומו מהאירוע המוחי שעבר מספר שנים קודם לכן, וזיקק למעשה את קולו השירי - בספר הנוכחי, הוא מרחיב ומעמיק את אותו קול לידי סימפוניה שלמה. "היו לי מילים לאין קץ... וכיום איך נוצר שיר? בלי ידיים, בלי רגליים, רק בראשי ותו לא".
הקול השירי של ישראל מתפתל בין דיבור לדממה ובין עיוורון לפיכחון. זהו ספר אמיץ שלא מהסס לדבר על התהום שמעבר לאני, ועל האני שבתוך התהום. "אתה חי כל כך חזק שהמוות לא יגע בך. לא יגרד אותך. לא ישרוט אותך".
הָיוּ לִי מִלִּים
לְאֵין קֵץ.
הֵן הָיוּ בַּגּוּף, בַּנְּשָׁמָה,
יָכֹלְתִּי לַהֲגוֹת
אוֹתָן בְּפִי.
וְכַיּוֹם, אֵיךְ נוֹצָר שִׁיר?
בְּלִי יָדַיִם וּבְלִי רַגְלַיִם,
רַק בְּרֹאשִׁי,
וְתוּ לֹא.
ישראל קנטור נולד בירושלים בשנת 1941, דור שביעי בארץ. חבר לשכת עורכי הדין ומייסד המשרד "קנטור, אלחנני, טל ושות'. היה פעיל במוסדות הלשכה שנים רבות ועל כך הוענק לו אות יקיר הלשכה.
שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב במשך ארבעים וחמש שנה. היה יו״ר ועדת הביקורת של אוניברסיטת תל אביב, יו״ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית תל אביב־יפו ויו״ר התזמורת הפילהרמונית הצעירה.
בשנת 2006, והוא בן שישים וחמש, החליט לעזוב את תחום המשפט ולהתרכז בציור, בשירה ובנגינה. לאחר כארבעה חודשים עבר אירוע מוחי, ממנו השתקם, והחל להתמסר לכל אותם תחומי פעילות שבעבר עסק בהם כתחביב.
למד מוסיקה וניצוח באקדמיה ואצל המנצחים נועם שריף וּואג פאפיאן; צייר ומצייר במסגרות רבות, בהן מכון אבני ובצלאל, וכן אצל דורון בר־אדון ואצל דניל גרטמן. עבודותיו הוצגו באכסניות שונות, בין היתר בתערוכת יחיד בתיאטרון גבעתיים.
לומד כתיבת שירה בהנחיית המשורר יקיר בן-משה.
בשנת 2008 פרסם ספר ציורים "משפט הציור", ובשנת 2013 פרסם את ספר השירים והציורים "שתי אונות" (הוצאת "ידיעות ספרים").
ספרו של ישראל קנטור "מבעד לאור הירח" הוא ספר של קצוות. הוא נוגע בקצה הגוף, קצה השפה וקצה הזמן.
"הרהרתי על המוות. הוא אקטואלי וסמוך על שולחני יומיום". כך כותב ישראל בשירו "בקצב אחר". לעומת ספרו הקודם "שתי אונות" (ידיעות אחרונות, 2013) בו שטח את מאבקו לשיקומו מהאירוע המוחי שעבר מספר שנים קודם לכן, וזיקק למעשה את קולו השירי - בספר הנוכחי, הוא מרחיב ומעמיק את אותו קול לידי סימפוניה שלמה. "היו לי מילים לאין קץ... וכיום איך נוצר שיר? בלי ידיים, בלי רגליים, רק בראשי ותו לא".
הקול השירי של ישראל מתפתל בין דיבור לדממה ובין עיוורון לפיכחון. זהו ספר אמיץ שלא מהסס לדבר על התהום שמעבר לאני, ועל האני שבתוך התהום. "אתה חי כל כך חזק שהמוות לא יגע בך. לא יגרד אותך. לא ישרוט אותך".
פרסומת
לקט ספרים מאת ישראל קנטור
| שם הספר |
|---|
| מקורות בדיני קנין א |
| מקורות בדיני קנין ב |
| מקורות בדיני קנין ג |
| שתי אונות - שירים, הרהורים וציורים על אודות החיים וצלו של הגוף |
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של ישראל קנטור