ספר זה מציע מודל שיסייע בצמצום הסכנה שבפניה ניצבת מדינת החיץ הניטרלית בבואה לשמור על ריבונותה, כל זאת על ידי הצבת צמדים של מדינות חיץ ניטרליות בין הגושים היריבים. במודל הצמד יש משום חידוש ביחס לחקר הניטרליות עד כה.
ההנחה היא שסיכוייו של צמד מדינות חיץ לשמור על הניטרליות שלהן גם בעתות של קונפליקט חמור בין הגושים היריבים, אשר ביניהן הן כלואות, גדלים במידה ניכרת: מדינת חיץ בודדת היא מדינה אשר כל גבולותיה הם גבולות עימות, ומכאן האטרקטיביות הרבה שלה בעיני הצדדים הנצים המקיפים אותה. מכאן גם הסכנה הרבה להמשך ריבונותה. מנגד, כאשר מדובר בצמד מדינות חיץ קטנות, הכלואות יחדיו בין גושים יריבים, לא כל גבולותיה של מדינת החיץ הם גבולות עימות. באופן הזה זוכה מדינת החיץ למעמד של מדינה פריפריאלית; בנוסף לכך, התלות ההדדית המוחלטת של צמד מדינות החיץ, האחת במדיניות החוץ של האחרת, הופכת אותן יחדיו לנקודת איזון בתת-מערכת קונפליקטואלית בעלת מידה כזו או אחרת של דו-קוטביות, כלומר שבאופן הזה הן הופכות להיות מקור ליציבות אזורית.
ספר זה בוחן שני מקרים היסטוריים אשר בהן צמדי מדינות חיץ ניטרליות היוו לב של תת-מערכת יציבה: הצמד פינלנד-שבדיה בצפון אירופה, והצמד אוסטריה-שוויץ בלב היבשת (שתיהן בעידן המלחמה הקרה); הוא מציע מודל דומה כפתרון אפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כל זאת תוך כדי ניהול הסכסוך המזרח-תיכוני הרחב יותר.
אריה גרוניק הוא בעל תואר דוקטור ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בתיאוריה של היחסים הבינלאומיים ובמדיניות החוץ של ישראל וארה"ב; מלמד נושאים אלה באוניברסיטה הפתוחה ובמסגרות אקדמיות אחרות.