יומני היקר מאוד,
רציתי לספר לך שגיליתי משהו מוזר. מסתבר שמכל הכיתה, האדם שאני הכי מזדהה איתו - זאת דווקא המחנכת...
בסופו של דבר - גם היא אחת מול רבים, גם היא מפחדת מהילדים המקובלים, גם אותה לא יזמינו למסיבות – אלא אם זה משהו של כל הכיתה, וגם הלבוש שלה (לרוב) לא בדיוק האופנה האחרונה... מזכיר לך מישהי...?
לא משנה כמה היא תנסה - היא לא תהיה אחת מהחבר'ה...
אז החלטתי שאולי אהיה חברה שלה, כי היא היחידה בכיתה שלא תנסה להכחיש שהיא קשורה אליי...
אבל כשהיא באמת ניסתה להיות חברה שלי – זה לא יצא כל-כך מוצלח...
היום, למשל, היא ניגשה אליי ומסרה לי מכתב שכתבה לי.
במכתב היה כתוב: "שלום חמודה, שמתי לב שקשה לך מבחינה חברתית... כדאי שתנסי קצת להתחבר עם בנות."
נו, באמת! היית מאמין שהמחנכת הזאת חושבת שככה היא תציל אותי?! כאילו - אהה, אז זאת הייתה כל הבעיה, שלא ידעתי שאני צריכה לנסות להתחבר עם בנות...
אז (לא) עניתי לה: "למחנכת היקרה והאהובה ביותר בעולם! אין לי מילים בהן אוכל להודות לך על מכתבך הנהדר והמופלא!!! מרגע שקראתי את המכתב שלך, השתפרו חיי לבלי היכר, כי הבנתי כמה חשוב שיהיו לי חברות. בזכותך רכשתי לי כמה, ואני מאושרת!"
כן, ברור...
למה המחנכת אף פעם לא שולחת מכתבים לילדות מקובלות?!
למה היא לא כותבת למישהי מהן - "שלום חמודה, שמתי לב שאת מאוד חברותית, אפילו קצת יותר מדי(!), וחשוב מאוד שתשאירי משהו גם לילדות אחרות, שאין להן חברות"???
אבל מה המחנכת הזאת עושה? את מה שהכי קל. להגיד לעצמה שהבעיה החברתית שלי קיימת רק בגלל שאני לא מנסה מספיק להשתלב, ושכל שאר הילדים בכיתה שלה מושלמים. הרי לא יכול להיות שיש לבעיה החברתית שלי איזשהו קשר עם זה שילדים אחרים מציקים לי, או סתם לא רוצים לשתף אותי...
אבל אם להודות על האמת – אולי עדיף שהמחנכת לא תנסה לטפל בבעיה החברתית שבכיתה. לפעמים היא רק מחמירה את המצב...
היום, למשל, היא אמרה: "ילדים, אני לא מבינה למה אף אחד לא מסכים לעבוד עם שירי, היא דווקא ילדה ממש נחמדה!"
ואז שמעתי את אורי ויואב מדברים.
"מעניין מה לא בסדר אצלה, דווקא חשבתי שהיא ילדה נחמדה..." אמר אורי.
"אין לי מושג." יואב ענה לו.
אחר-כך המחנכת צעקה עליהם: "על מה אתם מדברים שם שניכם?!"