ביום שבו מסר סאדאת במועצת העם המצרית את ההודעה הדרמתית על כוונתו להגיע לכנסת בירושלים התחיל פרופ’ שמעון שמיר לנהל יומן. הוא תיעד בו את המפגש בין שני הצדדים הללו שלחמו שנים רבות כל כך ועתה פנו לדרך הפיוס. הרישומים ביומן מתארים ישראלים ומצרים הפוגשים זה את זה ונחשפים, לרוב ללא הכנה מספקת, זה לתרבותו של זה.
הזירה העיקרית של המפגשים המתוארים ביומן היא המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. המרכז האקדמי הוקם על יסוד התפיסה כי שלום בר קיימא עושים לא רק בין ממשלות אלא גם בין עמים, וכי שיתוף פעולה מדעי ותרבותי יוכל לתרום תרומה משמעותית לכך.
הגם שבסופו של דבר נכזבו רבות מן התקוות שנתלו בשלום בתחילה, עלה בידי ראשי המרכז לדורותיהם ליצור מקום אחד שבו ישראלים ומצרים פועלים יחדיו להרחבת גבולות הידע ולהכרת תרבותו של האחר.
כותרתו הראשית של הספר, עֲלֵה טָרָף, רומזת כמובן ליונה ששבה לתיבה ו"עלה זית טרף בפיה", נושאת בשורה של פיוס ושלום. המרכז האקדמי הישראלי בקהיר אכן צמח מתוך בשורה של שלום וביטא אותה בפעולותיו. לימים התחוור כי יחסי השלום הם מוגבלים מאד ו'המרכז' בבדידותו נותר כמעין עלה "טָרָף", דהיינו קטוף ותלוש - נקודת–אור חריגה במערכת יחסים שבה רבו האכזבות.