ישראל נג'ארה הוא אחד מן היוצרים היחידים ששיריהם מושרים יותר מארבע מאות שנה, ולא רק בחברה המסורתית, ליד שולחן השבת או בהתכנסויות בבית הכנסת, אלא גם מחוץ לכותלי בית הכנסת.
המשורר ושיריו מעוררים את סקרנותם של מלחינים, זמרים ובמאים בני זמננו, ודמותו המרתקת אף זכתה בעת האחרונה לעיבוד במחזה ששולבו בו גם שירים שכתב. בשנים האחרונות נערכים מופעים שנועדו לציבור הרחב וגם לקהל צעיר, ובהם מושרים שירי נג'ארה בעיבודים מודרניים.
על האהדה הרבה לשיריו עוד בחייו מעידות שלוש המהדורות של שיריו שראו אור בחייו (הראשונה בצפת בשנת 1587, השנייה בסלוניקי בשנת 1599 והשלישית בוונציה בשנת 1600).
יש סברה שלפיה הודפסה גם מהדורה רביעית, אולם אבדה. בדברים שלהלן ובהדגמות משיריו ננסה לעמוד על סוד קסמו של משורר פורה ומעניין זה.

שם הספר
החזן הגדול אשר בבגדאד - פיוטי יוסף בן חיים אלברדאני