“ספר מיוחד ומעניין,
שמספר על דויד בן ה- 12, ששונה מנערים אחרים בגילו. הוא לא אוהב לעשות שטויות עם החברה, אלא ללכת ולשמוע מדבריהם של הזקנים בבתי האבות.
כל המתח מגיע כאשר החבר הטוב של דיוד, זקן נחמד בן 75, עומד לערוך דו קרב בין זקן אחר, בן גילו, בגלל האהבה של שניהם לאישה שמתה.
דיוד מספר על רגשותיו ומחשבותיו בעניין, וחוזר ושואל מה עליו לעשות, וכיצד יוכל למנוע סוף סוף את הדו קרב?
וגם לי לא היה שום מוסג מה עומד לקרות.
דו קרב הוא אחד ממעט הספרים האלא שאתה קורא ולא יודע מה הסוף, עד שאתה מגיע לסוף שהוא מצד אחד ממש מפתיע ומצד שני אתה ממש ללא מבין איך לא חשבתה על זה.
חוץ מזה, הסופר דויד גרוסמן כותב בצורה מיוחדת, שלא מחקה אף צורת כתיבה של שום סופר אחר, אז אתה יכול להרגיש בקריאה שיש לו את הדרך שלו ליצור סיפור, שנובע מרצון לכתוב ולעניין את הקוראים ולא סתם מתוך הרצון להוציא ספר לאור.
ובקיצור, אין ספק שתשקעו בקריאת הספר ותיהנו לא משנה בני כמה אתם.
ובגלל שהספר יחסית קצר, הוא ממש טוב לרענון קל אחרי כמה ספרים ארוכים כאלא שיכולים להיות גם הם טובים, אבל מעיפים למדי. ואחרי שאתה גומר אותם, אתה רוצה עוד ספר בשביל לא למות משעמום אבל אין לך כוח למשהו כבד, אז אתה נהנה לקרוא כזה ספר. קליל, מעניין ומותח.”