“שני אנשים נפגשו כדי להעביר רשמים ביניהם. טוב, לא ממש נפגשו, כי אם התכתבו. וולבק הכריז על שניהם כאויבי הציבור, לא ממש משנה למה.
ברנאר-אנרי לוי הוא המבוגר, יליד 1948, וולבק הוא יליד 1956 והם התכתבו במשך חצי שנה ויצרו את שני המאורעות הכבירים של 2008, הספר הזה ונפילת בנק המשכנתאות ליהמן ברדרס בחלק השני של 2008.
לא יודע למה וולבק הוא אויב הציבור. מבחינתי, אין שני לו. הוא הנותן את טעם הספרות, בעיקר הספרות הצרפתית, בסוף המאה העשרים ותחילת המאה הזו. על הפרסום הרב של ברנאר-אנרי לוי ידעתי, בעיקר רדיפותיו אחר סכסוכים בעולם, לשם הוא נוסע כמשקיף ועיתונאי, נניח. משניהם, לוי הוא החרטטן הבלתי נלאה, קשקשן ולעיתים רחוקות מעניין ממש.
שניהם מדברים על זה שהם קודם כל סופרים ועוסקים בספרות, וולבק היה רוצה שיכירו בו כמשורר, כשהשירה קודמת בעיניו לספרות. לוי, המכונה בצרפת BHL, בה-אש-אל, הוא גם פילוסוף.
לוי נולד באלג'יריה, הוא יהודי כמובן ומפאת עיסוק אביו, גם עשיר עשרת מונים מוולבק, שחייו נוחים בשל מכירת ספריו בכמויות ניכרות. וולבק נאלץ לעזוב את צרפת בשל איומים מצד מוסלמים אחרי כמה הצהרות בגללן נתבע כמוציא דיבה. הוא בחר באירלנד ובה במידה בחר להיות לא מעורב בדבר, בניגוד ללוי, המעורב בכל.”

“לחובבי מישל וולבק וספרות בכלל. ספר שעוזר להכיר את העולם הספרותי והפילוסופי, היות שהשניים מדברים בין היתר על הסופרים והמשוררים האהובים עליהם. ספר קל לקריאה, כמו קריאה בעיתון.”