כשיצאה דיאנה רוניי, נכדתו של הקולונל הצרפתי שנלחם נגד המורדים בסאהרה, לבקר את חורבות המצודה בה שכן הסבא שלה וגדוד הפרשים שלו, לא חלמה אפילו שתיפול בידיו של האויב המושבע המר ביותר של הקולונל רוניי. סבה יעץ לה שלא תרכב לבדה למדבר – מבלי להסביר לה מדוע – ורק כשהביא אותה
השייח' לאוהלו ידעה למה והצטערה צער רב על שלא שמעה בקול הסבא.
"יש לנו אימרה ערבית ישנה," אמר, "האומרת שאם אתה מציל נפש, לך היא שייכת...". לבה של דיאנה רוניי חדל מפעום כששמעה את הכרזתו זו של השייח' הערבי וחרדתה גברה יותר כשהוא הוסיף ואמר: "חושבני כי אחזיק אותך באוהלי, וכשתראי פחות כבובת סמרטוטים ויותר כאשה פורחת, ארצה לראות איך הן עינייך כשמנשקים אותך, ואם שפתייך באמת רכות כפי שהן נראות."