“כשקוראים ספר זה, מבינים את הקושי שבכתיבה לילדים, במיוחד על ידי סופרת מוכשרת למבוגרים כמו שהם סמיט.
הבעיה בכתיבה לילד , היא היכולת לספר סיפור בלי להטיף, להביא "ערכים" ותיאוריות גדולות, אלא לזרום עם הסיפור.
הקסם יגיע מאליו.

ספר זה בא לתאר את חייה של אסטריד לינדנגרן, הכותבת של "פיפי" או "בילבי" בתרגום לעברית.

קורות חייה של אסטריד מרובי גוונים, מחיים בכפר אל העיר הגדולה, מתפקיד של כתבת בעיתון כפרי למזכירה , עבודה בביון השוודי בקריאת מכתבים, וכמובן סופרת.
אסטריד זוכה למסלול הצלחה ופרסים בינלאומיים, שכל סופר מתקנא בו.

הבעיה העיקרית, לדעתי, של שהם סמיט בקורות חיים כאלו, היא בחירת הקו של הספר.
ציפיתי להבין ובעיקר לחוש את "בילבי". איך היא חושבת ומה מקורותיה.
איני בטוח כי הפירוט של כל הפרסים שבהם זכתה אסטריד חשובים עד כדי כך, הם יכלו לבוא כציוני דרך בנספח בסוף הספר.

הוא הדין בריבוי הנושאים המופיעים בספריה השונים.
אני חושב כי אם בסוף הקריאה,הייתי אומר לעצמי " אני מוכרח לחזור ולקרוא את בילבי" ואולי גם להציץ בספרים אחרים הייתי מרוצה.
הספר הזה יוצא מתוך הנחה כי " כולם קראו את בילבי, ולכן אין צורך להרבות באזכורים מתוכו".
שהם סמיט לא הבינה כי כל קורא , כגדול וקטון, אוהבים שהקריאה תעורר בהם ניצוץ וזיכרון.
וניצוץ זה לא נדלק או לא ניסה להידלק.

ועדיין יש בספר תובנה אחת חשובה: סבא של אסטריד אומר לה " הדברים החשובים באמת הם אלו הניתנים חינם, כמו הארכיפלג, האוויר הצח, עצי התפוחים ועוד..".
אולם לא הוסיף " ואנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם".
חוץ מזה ניתן לקבל מידע ( לא מעובד) על הסופרת אסטריד לינדנגרן.”

“ספר יפה, נחמד מאוד, שמספר בפריטי פרטים ובהמון הומור, על חייה של אסטריד, הסופרת השוודית המפורסמת, שכתבה את בילבי ואת ילד ושמו אמיל, למשל.
הספר מיועד לגיל 8+”