קשה להפריז בהערכת תרומתו של מאיר שמגר, נשיאו השביעי של בית המשפט העליון, לעיצוב דמותה של מערכת המשפט בישראל. הוא "הבנאי הגדול", יוצר המבנים והמסגרות, שיצק לתוכם תוכן ומשמעות. בכוח אישיותו ביסס את מעמדו של הפרקליט הצבאי הראשי והפך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה למוסד עצמאי רב-כוח המשוחרר מכבלים פוליטיים. את הסמכות האישית, המוסרית והמקצועית הביא גם לבית המשפט העליון, ביצר את מעמדו בציבור וניווט אותו בין זרמים וגלים שלא פעם איימו להטביעו.
באוטוביוגרפיה שלו מספר שמגר את סיפור חייו מנקודת מבטו האישית, בלשונו החסכונית והמדויקת, ואגב כך מגיש לקורא סקירת מערכות של מדינת ישראל, על מוסדותיה ודרכי התנהלותה. חוקרים שעוסקים ויעסקו בעתיד במפעליו, בהחלטותיו ובעמדות שנקט בענייני זכויות האדם, החוקה, השליטה בשטחים, ההתנחלויות, מעמדו של בית המשפט ועוד אינספור תחומים – ימצאו בספר את השקפת עולמו הסדורה על כל מורכבותה.
אך לא רק אנשי משפט שזה מקצועם, אלא כל מי שיש לו עניין בדמוקרטיה הישראלית הסבוכה והמרתקת, ישאב השראה מעדותו של אחד האישים החשובים ביותר שפעלו בה ועיצבו את פניה.