מרתה באה להתארח אצל הפרופסור טיודור בעל-כורחה – אולם עד מהרה הרגישה
שלא רק שאין היא מתנגדת לחיזוריו של האיש, המבוגר ממנה יותר מעשרים שנה,
אף היא נוטה לו חיבה, אך נמשכה על הגבר הקשיש, טוב הלב והמבין.
אלא שהיה בייתו של הפרופסור גם בן – בן שחצן, מתנשא, בטוח בעצמו עד מאוד,
והמכריז השכם וערב שדבר אחד חשוב לו מכל – חרותו!
ושכל הנשים אין אלא שעשוע. "אהוב ועזוב" היתה סיסמתו של הבן.
אלא שמרתה ידעה כי אליו היא נמשכת עוד יותר.
מתלבטת כך בין האב – הפרופסור חובב הציפורים – והבן הדוקטור לגיאולוגיה –
חשבה מרתה שגורלה נחרץ, וכי עליה להימלט גם מזה וגם מזה – עד לסיום המפתיע.