“הסיפור מתרחש באכסנייה קטנה הממוקמת בעיר חוף ושם באותה אכסנייה אנחנו נחשפים לבוקר יום קיץ. במרכז הבמה יש שולחן וכיסאות עליהם יושב פיטי וסביבו מרחפת אשתו של פיטי לה קוראים מג והיא מגישה לפיטי את ארוחת הבוקר: דייסה ולחם מטוגן. יש להם רק אורח אחד בשם סטנלי שהוא אמן לשעבר שמתארח כבר שנה אצל בני הזוג ולמעשה האורח היחיד שלהם במשך אותה השנה ולפעמים מנגן לזוג בפסנתר, אבל נמצא רוב הזמן בחדר שהשכיר. בהמשך מתברר שעומדים להגיע להתארח בקרוב שני אורחים נוספים שכן פיטי שעובד בחוף הים טוען שבערב ניגשו אליו שני אנשים ושאלו אם ניתן יהיה להתארח באכסנייה. ביסודו של דבר מכינים לשניים הללו חדר ואז סטנלי יוצא מהחדר ומצטרף לשיחה ולארוחת הבוקר. סטנלי הוא אדם ממורמר שמסתיר משהו מהעבר שלו נכנס לדריכות כאשר הוא שומע על האורחים ומתלונן למה דווקא הם חייבים לבוא לאכסנייה שהוא עצמו מתארח בה. סטנלי רגיש בנוגע לעניין הנגינה, כשמג מעירה לו למה הוא לא מנגן יותר בפסנתר הוא מתחמק וטוען בשקריות שקיבל הצעת עבודה ומספר סיפור מעורפל על מסע הופעות שאכזיב. ביסודו של דבר מגיעים האורחים המוזרים ומכאן אפשר ללמוד שיש להם חלק בעברו של סטנלי ומכאן העלילה מתחילה להיות יותר ויותר מוזרה ועל הקורא מוטל לגלות בעצמו על מה בעצם כל העניין למה בדיוק האורחים הופיעו לחגוג יום הולדת לסטנלי. בעבורי למחזה היה פוטנציאל שאכזיב קיימים יותר מידי חורים בעלילה שגם כאשר סיימתי לקרוא את המחזה לא הבנתי לחלוטין מה אני קורא ומה היו מטרות הביקור של שני האורחים. לדעתי נקודת השיא הייתה מסיבת יום ההולדת ההזויה עצמה בה כל הדמויות השתתפו אבל בכל זאת לא הבנתי את המחזה עד תום.”

“הסיפור מתרחש באכסנייה קטנה הממוקמת בעיר חוף ושם באותה אכסנייה אנחנו נחשפים לבוקר יום קיץ. במרכז הבמה יש שולחן וכיסאות עליהם יושב פיטי וסביבו מרחפת אשתו של פיטי לה קוראים מג והיא מגישה לפיטי את ארוחת הבוקר: דייסה ולחם מטוגן. יש להם רק אורח אחד בשם סטנלי שהוא אמן לשעבר שמתארח כבר שנה אצל בני הזוג ולמעשה האורח היחיד שלהם במשך אותה השנה ולפעמים מנגן לזוג בפסנתר, אבל נמצא רוב הזמן בחדר שהשכיר. בהמשך מתברר שעומדים להגיע להתארח בקרוב שני אורחים נוספים שכן פיטי שעובד בחוף הים טוען שבערב ניגשו אליו שני אנשים ושאלו אם ניתן יהיה להתארח באכסנייה. ביסודו של דבר מכינים לשניים הללו חדר ואז סטנלי יוצא מהחדר ומצטרף לשיחה ולארוחת הבוקר. סטנלי הוא אדם ממורמר שמסתיר משהו מהעבר שלו נכנס לדריכות כאשר הוא שומע על האורחים ומתלונן למה דווקא הם חייבים לבוא לאכסנייה שהוא עצמו מתארח בה. סטנלי רגיש בנוגע לעניין הנגינה, כשמג מעירה לו למה הוא לא מנגן יותר בפסנתר הוא מתחמק וטוען בשקריות שקיבל הצעת עבודה ומספר סיפור מעורפל על מסע הופעות שאכזיב. ביסודו של דבר מגיעים האורחים המוזרים ומכאן אפשר ללמוד שיש להם חלק בעברו של סטנלי ומכאן העלילה מתחילה להיות יותר ויותר מוזרה ועל הקורא מוטל לגלות בעצמו על מה בעצם כל העניין למה בדיוק האורחים הופיעו לחגוג יום הולדת לסטנלי. בעבורי למחזה היה פוטנציאל שאכזיב קיימים יותר מידי חורים בעלילה שגם כאשר סיימתי לקרוא את המחזה לא הבנתי לחלוטין מה אני קורא ומה היו מטרות הביקור של שני האורחים. לדעתי נקודת השיא הייתה מסיבת יום ההולדת ההזויה עצמה בה כל הדמויות השתתפו אבל בכל זאת לא הבנתי את המחזה עד תום.”