החלל הצפוף של המונית, המתח הייחודי לו וכללי המשחק ההטרוטרופיים שנוצרים בדינמיקה הבין־אישית של נסיעה מושכרת ליעד - אלו היסודות שמרכיבים את ספרו המבריק של הסופר והתסריטאי המצרי ח'אלד אלח'מיסי. 58 הנסיעות המתועדות בו, נסיעות שביצע אלח'מיסי ברחבי קהיר במהלך השנים 2006-2005 ברכבם של נהגים שונים, מנסות לשמש כל אחת חלק בתצרף המטרופולין. אלא שקריאה בספר דווקא מטשטשת את ההבדלים בין נסיעה לנסיעה ובין נהג לנהג (הם אינם מזוהים בשמותיהם, אלא רק כ"נהג"), ומשרטטת לקורא הוויה בודדה ונוגעת ללב - של אדם שהוכרע על ידי כוחות חזקים ממנו.
הפרוזה של אלח'מיסי ב"מונית" בנויה כתסריט: דיאלוגים קצרצרים בינו לבין הנהגים, שבמהרה הופכים למונולוגים כאובים של הנהגים על מצוקותיהם ומעלליהם. העיר המשתקפת מחלון הרכב מושתקת: פסקול התלונות, הבדיחות, הדימויים והתובנות של הנהגים - גובר עליה בנקל. אלח'מיסי, מנגד, מגלם נאמנה את נוסע המונית הממוצע: לעיתים הוא חסר סבלנות לפטפטת שנכפתה עליו, ופעמים אחרות נפעם ומתרגש מסיפורו של נהג.
לא מפתיע שיש הרואים בספר זה מסמך חברתי נבואי, בדרך למהפכת תחריר של 2011. אלח'מיסי הצמיד סטטוסקופ לרחוב המצרי; לא כעיתונאי הנמשך לקצוות האורבניים - שבאופן טבעי מרתקים יותר מן המסה של המרכז - אלא כחוקר מיומן, סבלני ומתבונן.
(עמר לחמנוביץ, "ישראל היום")