לקח לי זמן להתיישב ולכתוב ,
זו פעם ראשונה של כתיבה במרחב האינטרנטי, כתיבת רומן היא ארוכה וחרישית ופתאום כאן זה מרגיש מאד אחרת , רועש יותר. מידי, בעיקר שונה, בכל אופן חשבתי שהכי מתאים לפתוח בהכרת תודה ולשתף אתכם מעט במסע הזה שעשיתי בשש שנים האחרונות. "לראות את הדברים כפי שהם " הוא בעצם הספר השני שלי (אם לא לוקחים בחשבון כמה סיפורים קצרים שכתבתי על מחשב ישן שהתקלקל ושלא ניתן היה לשחזר מעולם, רק פיסות זעירות של הסיפורים ההם נותרו על דפים ).
כתב היד הראשון שלי נקרא : " כי את משהו מיוחד " יש לו אפילו תמונה וחלום מאד ברור ובכל זאת כתב היד הזה עדיין במגירה , הוא נשלח להמון הוצאות גדולות וקטנות ולא התקבל , כתב היד הראשון הזה סלל לי את הדרך לשבת לכתוב שוב , להניח לדברים כפי שהם ולהמשיך הלאה , במהלך המסע הזה פגשתי אנשים רבים וטובים וזו הזדמנות בשבילי להודות להם , תודה לעורכת המדהימה תמר עומר , שהייתה בשעתו העורכת של הוצאת "מטר" , היא אהבה מאד את כתב היד הראשון שלי ומצאה לנכון להתקשר אלי בטלפון ולא לשלוח מכתב לקוני ממזכירת ההוצאה , היא דיברה איתי ארוכות הסבירה את מצב השוק ( אז זה היה ה 4 במאה המפורסם ) וגם ממש ירדה לפרטים וביקשה ממני לשוב ולהבשיל את כתב היד , ישבתי שוב חצי שנה וערכתי שוב את כתב היד , גם הפעם הגיע ממנה טלפון מתנצל ועצוב שעדיין אין אפשרות שכתב היד יתקבל ב"מטר" , במהלך העבודה על כתב היד שני "לראות את הדברים כפי שהם " נפגשנו לקפה היא קראה בעיון ועזרה לי מאד בפיתוח ובעריכה נוספת של כתב היד השני , זו הזדמנות בשבילי לומר לך תודה , תודה על הרצון שלך להחזיר אותי תמיד לכתיבה עצמה ולא לשאלת ההכרה בה , תודה על הטלפון ההוא הראשון שנתן רוח גבית ועודד מאד , תודה.
תודה נוספת מגיעה לעורכת של זמורה ביתן נעה מנהיים , מעולם לא נפגשנו או דיברנו ובכל זאת המכתב המאוד אישי ששלחה לי בתחילת הדרך גם הוא עודד פשוט להמשיך ולא לוותר זהו נראה לי שעברתי את משוכת הכתיבה הראשונה
מאחלת לכולכם קריאה מהנה , בריאות ושמחה

שם הספר
כי את משהו מיוחד