מיהו האדם? זוהי השאלה הבסיסית והמרכזית שמוצבת במרכז ספרו של הפילוסוף נועם ויסמן, שמרחיב ומעמיק את ההתבוננות בסוגיה זו הן מן ההיבט הפילוסופי, והן מן ההיבט האקזיסטנציאלי של קיום האדם בעולם. מתוך מרחב זה נובעות המטפיזיקה, ההכרה, האתיקה, ובמקביל להן ראיית אדם את עצמו וזולתו הקובעת את מסלול חייו. כיוון זה מוצג בספר מיהו האדם בראיית הפילוסופיה כקרובה ביותר לחיים.
כותרת הספר מבליטה את השאלה מיהו האדם ולא מהו, ותוך כך מחדדת את הצורך בהצלת האדם מהפיכתו לאובייקט או מאיוּנו, והצגתו כסובייקט. מתוך השקפה דיאלוגית: מצד אחד אינו נבלע בעדר המוסכמות החברתיות או לחילופין בדת, בחוקים או בהוויה, ומצד שני אינו זר ומנוכר להוויה, כי אם מלכתחילה הוא שרוי בתוכה ומקיים דיאלוג מתמיד עמה ועם זולתו, באחריות וחירות של סובייקט. הוא אף בוחר את סוג הדיאלוג שלו: הבחירה הראשונית בין אהבה ופחד. אהבה כדיאלוג. אקזיסטנציאליזם דיאלוגי.
בשיטתיות מעוררת עניין ומקורית בונה המחבר את הנחותיו הפילוסופיות, מתוך עמדה הטוענת כי במצב דיאלוגי זה מובלטת ההפרדה בין רוחניות ודתיות, ראיית העולם מיסודו כרוח וכהוויה אימננטית ללא דבר מחוץ לה, ובה בשעה מתבטלת ההפרדה בין גוף ונפש: הגשמי כהגשמת הרוח.
בחלקו הראשון של הספר מוגש לקורא עיון ביקורתי בהתפתחות ראיית האדם בפילוסופיה המודרנית, עם דגש על בעיית הסובייקט בהגותם של ניצשה וסרטר. חלקו השני בוחן את הפתרון שמציעה הפילוסופיה הדיאלוגית, במיוחד בגרסתו של בובר. ואילו חלקו השלישי של הספר, עוסק בהשלכות החברתיות ובביטוי האמנותי של השאלה המוצבת בכותרת מיהו האדם ובתשובה הניתנת לה, לרבות השפעתם על שאלת משמעות החיים.
ד"ר נועם ויסמן, יליד תל-אביב 1963, אבא של שחר ומיה, הוא פילוסוף, משורר ואסטרונום.