הָאִשָּׁה הַזּוֹ שֶׁכִּמְעַט יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת / אוּלַי מִסְתַּתֶּרֶת בִּי לָצֵאת / נִכְנַּעַת לִדְּחִיקוֹתַיו שֶׁל הֲלֹא מוּדָע / מִתְפַּתָה לְמִלִּים רַכּוֹת וְחַנֵפוֹת / רוֹצָה לְעִתִּים לָלֶכֶת / בְּעִקְּבוֹת דַּחַף חָזָק /שֶׁאֵינוֹ מוּבָן לָנוּ / וּלְהִכָּנַע.
אהבה, תשוקה, געגועים, כאב, ארוטיקה וכמיהה מלווים את כתיבתי. המילים מהוות עבורי כלי לביטוי עצמי, תוך מרידה במקומות שנחשבים טאבו ושבירת מוסכמות חברתית, ספרותית, נשית. הן מבטאות את תחושותי כאישה בשלה, שיודעת שיש רבות כמוה, אך חוששות פן תצטיירנה כפחות, כזולות, כקלות להשגה, בעיני החברה ויותר מזה, בעיני עצמן.