ראשיתו של הספר השואה והנכבה: זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית--ערבית בקבוצת אנשי חינוך יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל, שנפגשה במהלך שנת 2008 במכון ון ליר בירושלים לעיסוק משותף בשואה ובנכבה. חוויית המפגש סביב נושאים כה טעונים הייתה מטלטלת מאוד, ובעקבותיו הוחלט לנסות ולדון בסוגיה זו באופן אנליטי וביקורתי. הספר מציע אפוא לחשוב על דרכים לזכור את השואה והנכבה יחד ולדון בהן במשותף בהקשר הישראלי, ולבחון את תנאי האפשרות לחשיבה משותפת כזאת – לא משום שאלו אירועים זהים או אף דומים זה לזה אלא משום ששניהם אירועים טראומטיים, מכונני זהות. הן הנכבה והן השואה עיצבו את גורלם ואת זהותם של שני העמים, אם כי כמובן בצורות שונות לחלוטין.
בספר מכונסים מאמרים ומסות פרי עטם של חוקרים וחוקרות, סופרים והוגים יהודים ופלסטינים, אשר מבקשים להתמודד עם סוגיה זו. המאמרים אינם עשויים מעור אחד: מהם המחייבים את העיסוק המשותף בשני האירועים ורואים בו פתח לפיוס ולהשלמה, ומהם השוללים אפשרות זו מכול וכול. בתוך כך מתקבל פסיפס עמדות יחיד מסוגו, שמטרתו לאתגר את החשיבה המקובלת על הזיכרונות הטראומטיים של שני העמים.