“עד שלא נגמר -זה לא נגמר. עד שלא הסתיימו האירועים עד העמוד האחרון מבין 453 העמודים בספר,האירועים לא הסתיימו ,ממש כמו ספר מתח ולא כמצופה מביוגרפיה "מפהקת" על אחד מהסופרים המשפיעים בכל הזמנים לייב- טולסטוי.
קראתי בחיי הרבה מאוד ביוגרפיות,כזאת עוד לא נתקלתי,לא רק משום אופיו ואישיותו של הסופר,לא רק בגלל מערכת יחסיו עם אשתו ושמונת ילדיו,לא רק מפני שהיה שם משולש רווי אינטרסים על זכויות פרסום הסופר,אלא שהיה פה עוד איש נוכח -נעדר אבל חזק והוא המחבר עצמו. האופן שבו הוא כותב את הביוגרפיה, מערב בתחושותיו ,במחשבותיו האישיות ומציין הערות סרקסטיות כלפי גיבורי הביוגרפיה עד שהקורא לא יודע להחליט מי "הרע" ,"הנבזה", "האומלל" "הנבגד" "הפחדן","המתחזה" "ההיסטרי,"הקנאי" ועוד -מול גיבורי הביוגרפיה {והמשפט הזה טוב לגברים ולנשים בספר}, בכל פעם ובכל עמוד הדעה של הקורא משתנה,כמו נתון הוא בספינה המטלטלת בלב האוקיינוס הגועש או ברכבת הרים שיצאה מכלל פעולה.
משפטי הפתיחה בספר משקפים את לבה של הדרמה: "הסופר וההוגה הנודע בעולם כולו,הרוזן לב ניקולאייביץ' טולסטוי, בן ה–82, ברח באישון לילה בחשאי מביתו בכיוון לא ידוע". לא "עזב", אלא פשוטו כמשמעו — ברח, ובעקבותיו, איך לא, אשתו וכמה משמונה ילדיו, המשטרה, הבישופים, קהל שלם של מעריצים, עיתונאים וסתם פשוטי עם שמזהים אותו לכל אורך מסלול הבריחה. מה הוביל את האיש הדגול למעשה האבסורדי וחסר הסיכוי, שהסתיים במותו בתחנת הרכבת הנידחת אסטפובו? פיצוח החידה הוא מטרתו המוצהרת של הספר"
תחילת ספר מתאר את חייו של טולסטוי כאציל רווק הולל ושתיין,עד שנמאס לו והוא מחפש להקים חיי משפחה וקן ביתי שהוא רואה בו התגלמות גן העדן בעולם הזה. כדי ליצור את הגן עדן הזה הוא מתחתן עם עלמה ממעמד האצולה שצעירה ממנו ב-16 שנים וביחד במשך ה-20 השנים הראשונות הם יוצרים את הגן הקסום הזה באחוזה- "יאסניה פוליאנה".בתקופה הזאת טולסטוי הוציא לאור את "מלחמה ושלום" 1869. ו-"אנה קארנינה" ב-1877 ,שבו עלילת גיבוריו פורשת את הפרק האידאלי בחיי הנישואים של טולסטוי.
בתקופה הזאת יולדת אשתו סופיה (סוניה) 13 ילדים מתוכם - 8 מהם שהגיעו לבגרות ,השאר מתו. טולסטוי האמין כי חיי מין נועדו להביא צאצאים לעולם ,וגם כאשר הוא בן 60 היה לו תיאבון מיני גדול.
ואני בחלק הזה של הקריאה כל כך ריחמתי על סוניה שכל חייה התנהלו בהריונות ובהנקות {הוא לא הסכים לקחת מינקת גם במחיר פצעים וכאבים בשדיה של אשתו בגין ההנקה }, ניהול האחוזה, ובעיקר העתקת כתבי היד של בעלה שיהיו ראויים לדפוס.
ההתפוררות בחיי הנישואין החלה בנקודה שבה החליטו שניהם עוד בתחילת נישואיהם כי כל אחד קורא ביומן האישי של השני,אח"כ זה היה הרי אסון במשך השנים כי אשתו החלה להתוודות לרגשות הסותרים של בעלה כלפיה :מאהבה, בוז,ראייתו כטיפשה,כרודפת בצע וכסף ועוד. מי ירצה לקרוא דברים שכאלה מבן זוגו ולהישאר אדיש או במקרה הכי גרוע להפסיק להעריץ את בעלך כבן זוג,כסופר ,וכאדם בכלל כפי שהיא חשה בתחילת נישואיה ?! והיא צדקה ,אבל גם היא לא טמנה את ידה - הקנאות ,רדיפת בצע וכסף לגבי זכויות הפרסום , ניסיונות השתלטותה על טולסטוי שלא אהב לריב ולהתווכח ,ניסיונותיה לעצב את דמותו ומחשבותיו שככל שהזדקן עלו בתוהו.{מסקנה -לא לתת לבן/בת הזוג לקרוא ביומניך האינטימיים ,מזה לא יוצא דבר טוב }.
אבל מה שעולה מתוך הספר היא סוניה- דמות מורכבת בעלת מודעות פמיניסטית, המנהלת מאבק אמיץ על הזכות ל"חדר משלה"וגם דמות היסטרית ותלותית : "אני נטושה. לא יום, לא ערב ולא לילה. אני — סיפוק, אני — אומנת, אני — רהיט שגרתי, אני — אשה". "לפעמים נורא מתחשק לי להשתחרר מהשפעתו המעיקה. מעיקה כי אני חושבת את מחשבותיו, רואה דרך עיניו, לא אהיה הוא כי אז רק אאבד את עצמי".
מנגד ראו בה חלק מילדיה וטולסטוי עצמו והסובבים אותו ואותה כ-"אישה "שתלטנית, אשר אינה חפצה לחלוק את בעלה עם איש". עם הזמן הם מציבים אותה בעמדה הנשית הקלאסית - "האשה ההיסטרית", החולה, הקנאית והמטורפת.
השיא בהשתקפות מערכתה יחסים ביניהם מתוארת בנובלה -"סונטת קרויצר"-שמבחינת יצריו שיקף את רצונו של טולסטוי למותה או הרציחה של אשתו באותה תקופה.
אבל גם טולסטוי היה דמות מורכבת ורבת שכבות. בשנות ה-70 לחייו האידיליה המשפחתית המתפרקת במקביל לסיפור היומנים- מתרחש למה שמכונה "המהפך הרוחני" שהתחולל בטולסטוי ובאופן מכוון לאופי התנהלות חייו ביום יום :
"המהפך הרוחני" התבטא-בשלילת הרכוש הפרטי והפריבילגיות המעמדיות, הירידה אל "העם הרוסי הפשוט", עיקרון "האי ההתנגדות לאלימות", היציאה נגד הכנסייה הפרבוסלאבית וגירסת הנצרות החתרנית שלו, ההתנערות מהספרות הגדולה שכתב קודם לכן ("ספרות היא איוולת ובידור זול להמונים") ופנייה אל כתבים חינוכיים המיועדים לקוראים הלא־משכילים. במסגרת האידאולוגית החדשה, גם המשפחה והאידיליה באחוזה "יאסניה פוליאנה" איבדו מבחינתו את מעמדן כמקור לטוב שבחיים,לגן- העדן.הם הפכו לגיהינום מבחינתו.
פועל יוצא מהאידאולוגיה המוסרית החדשה שהיה על טולסטוי לוותר על נכסיו החומריים, ביניהם זכויות היוצרים לכתביו, שמהם בעיקר התפרנסה המשפחה. ומה הפתרון? ומה הייתה דעתה של סוניה ?-לעשות הכל כדי שהדברים לא יצאו לפועל כי טולסטוי הורס את מקור הכסף שלה ושל ילדיה בחייהם ואחרי-כן.
אבל הפתרון נמצא בשלב זה -"הרכוש והזכויות נרשמו על שמה. ונערך חוזה שעל פיו סוניה מעמיסה על כתפיה את ה'עוון' (במושגיו של טולסטוי) של הרכוש, ופוטרת ממנו את בעלה האידאליסט. מעתה הוא לא יצטרך לעסוק ב'עוון' השנוא עליו, לא לחמוד את אשר, על פי השקפתו, איננו שייך לו מאלוהים. לכל אלה דאגה אשתו".אין מה לאמר -טולסטוי מתנהג בדיוק כמו שהוא היחיד במשפחתו ומקורביו ולא מעניין אותו ההשלכות המציאותיות כפי שכתבה סוניה ביומנה:"מאז ומעולם חי טולסטוי על פי בחירתו, ולא על פי הכורח. כשרצה — כתב, כשרצה — חרש. החליט לתפור מגפיים — תפר בנחישות. נמאס לו — חדל. מה אם אני הייתי מנסה לחיות כך? מה היה עולה אז בגורל הילדים, בגורלו של לב ניקולאייביץ' עצמו?".{מתוך יומניה}
החל בשנות ה 70 וה-80 לחייו מתרחשת תפנית בעלילת חייו לאחר שדמות שלישית, ספק נבל ספק משרת נאמן ושותף לדרך, נעשה איש אמונו של טולסטוי. זה צ'רטקוב, הדמות המכרעת בדרמה שסופה הטרגי־קומי בבריחתו של טולסטוי. יש כאן משולש מוזר, שבו צ'רטקוב ממלא את תפקיד האשה המפתה, טולסטוי הוא הגבר המאוהב ההולך שולל אחר להטוטים, חנופה ויצירת תלות, וסוניה יוצאת מדעתה מרוב קנאה. ולא רק מקנאה: צ'רטקוב פורש רשת של נוכלים שמטרתה להשתלט על נכסיו הרוחניים של טולסטוי; פירושו של דבר, לא רק הדרתה של סוניה ממעמדה הספרותי, אלא גם מן העתיד הכלכלי שלה ושל שמונת ילדיה.דהיינו זכיות הפרסום עברו אליו.7 צוואות שונות כתב טולסטוי בחייו וככל שהזדקן היו הצוואות מוסתרות מעינה של סוניה .תהליך שלא צלח בסופו של דבר.
הסוף הוא בהימלטותו של טולסטוי והוא בן 82 מהאחוזה ללא תוכנית ברורה וידועה מראש לאן להימלט ובאילו כיוונים כדי שסוניה לא תשיגו כעבור כמה ימים,וברקע -פחדיו ואימתו הגדולים ממנה שנשארו עד רגעיו האחרונים.
ספר מרתק,כתוב באופן שמערב את הקורא לנסות להחליט למי אהדתו נתונה בפרק זמן מסוים או יותר נכון בעמוד אחד או שניים כי אח"כ הכל משתנה. וכמו שכתבתי בתחילה -אין רגע דל בקריאת הביוגרפיה הזאת.
לא הייתי רוצה להיות בת -זוגו של טולסטוי,ורחוקה עוד יותר מלהיות בן-זוגה של סוניה בחיים פה עלי האדמות היכן
שה"גן העדן" -באחוזת "יאסניה פוליאנה"- הפך ברבות השנים לגיהינום עבור כל בני המשפחה.
וזכרו את שם המחבר- פאוול בסינסקי ,מחבר וכותב בחסד שבכתיבתו אין אף רגע משעמם אחד .”
