סופה מרגשת על אחד הנושאים האקטואליים ביותר בישראל של ימינו: הגירה וחזרה. חמישה סיפורים קצרים של יעל ברון, משה סקאל, יזהר הר-לב, דורית שילה ותמר מרין, בעריכת שי צור.
גיבורי “ארזנו לבד” הם צעירים מוכשרים ומשכילים שנוסעים ללונדון, פריז, ניו-יורק וערים אחרות באירופה ובארצות-הברית. הם עוזבים לשלוש-ארבע-חמש שנים, לעשור או לחיים שלמים, וחוזרים לארץ – לצמיתות או לביקורי מולדת.
הם נוסעים כדי לחיות כמה שנים במקום אחר ולראות קצת עולם או בשל משיכה לתרבות שונה; ללימודים, בעקבות הזדמנות מקצועית או “בשביל הקריירה”; כדי לממש זהות מינית או בעקבות אהבה.
והם חוזרים כי תמו הזמן שהקציבו לעצמם או המשימה שעבורה נסעו; כדי שהילד “יתחיל בית-ספר בארץ”; בעקבות האהוב או כי נמאס להם להיטלטל בין שם לכאן ולחיות חיים כפולים, או רק כדי לבקר את החברים ובעיקר את ההורים, לראש השנה או לפסח, כמו “דגי סלמון ששוחים בחזרה למקורות”. לכאורה העולם כולו הוא ביתם, אבל משהו מן הזרות מלווה אותם בכל אשר יפנו; ולפעמים דומה שאין להם בית בשום מקום.