מַחְזוֹרִיּוּת
בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, אוּלַי מַחְזוֹרִיּוּת אֵינָה רָעָה.
אוּלַי כְּמוֹ שֶׁעֵצִים זְקוּקִים לַשַּׁלֶּכֶת, שֶׁמְּבִיאָה
אִתָּהּ עֵירֹם צוֹרֵב, הַמְתָּנָה מַתִּישָׁה לְנִצָּנִים,
כָּךְ, מִסִּבָּה עֲלוּמָה, אֲנִי זְקוּקָה לָהּ. חַיַּי נִבְנִים
עַל תְּנוּעוֹת מְטֻטֶּלֶת, מִשְׂרַעַת גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת.
אוּלַי מַשֶּׁהוּ בִּי יִפְקַע דַּוְקָא מִיַּצִּיבוּת מִתְמַשֶּׁכֶת.
שירי אי־עקביות מאת מיכל ארמוני הם לכאורה שני הפכים: מצד אחד הם מצייתים לכללי משקל וחריזה סדירים, וגם כתובים בידי יוצרת האמונה על הדיסציפלינה המדעית; מצד שני הם כאילו חורגים ומתמרדים נגד כללים אלה. אפשר שזהו סוד כוחם: התמודדות בין אמת לא מתפשרת לבין צורה לא מוותרת, שמתוכה הם מתגברים ועמה הם צומחים. מכאן גם תחושת הכנות והאמפתיה העמוקה שהם מעוררים בקורא.
מיכל ארמוני בעלת רקע אקדמי במדעי המחשב ותואר דוקטור מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. כיום חוקרת במחלקה להוראת המדעים במכון וייצמן ברחובות. במקביל עסקה במשך השנים ברישום וציור, שירה, ודרמה יוצרת. שירי הספר נכתבו במהלך שנה אחת בין קיץ לאביב. לדברי המחברת הם כתובים מנקודת מבט אישית אבל תוך פתיחות גמורה, אשר איפשרה גם לה עצמה לעבד ולזקק את מחשבותיה. שירי "אי־עקביות" הוא ספר שיריה הראשון.