בספרו זה, 'השבתו של העצמי', קוהוט מבהיר ומרחיב את התאוריה שפיתח בספרו החלוצי 'האנליזה של העצמי'. מתוך שהגיע לכלל הכרה בגבולות ובמגבלות של התאוריה הפסיכואנליסית הקלאסית, על ברכיה גדל, קוהוט מוסיף מימד חדש המשלים תאוריה זו. מימד הפסיכולוגיה של העצמי. באוצר מילותיו נרקיסיזם איננו מילת גנאי, שכן הנרקיסיזם הבריא הינו מגביר ומגדל באופן טבעי. על כן אין הוא גם פאזת התפתחות חולפת, שיש להתגבר עליה כדי שתומר לאהבת אובייקט, אלא יש לנרקיסיזם קו התפתחות נפרד, לצד קו ההתפתחות של אהבת האובייקט ובמשולב עמו. במקמו את העצמי במרכז האישיות, קוהוט בוחן את היווצרותו, את מרכיביו ואת התפתחותו בבריאות ובחולי. בעזרת שפע של נתונים קליניים הוא ממחיש רעיונות מאתגרים רבים ומשיב על שאלות כבדות משקל: היכן ניצבת פסיכולוגית העצמי ביחס לתאורית הקונפליקט, ביחס לפסיכולוגית העצמי, ביחס לאדיפוס? מהי בריאות נפשית? כיצד ומתי מושג ה"ריפוי"? ועוד. הוא מדגים כיצד נקודת הראות החדשה של פסיכולוגית העצמי מאפשרת למטפל לגלות משמעויות חדשות ושונות בתקשורות של מטופלו