"ואני עשיתי לי כלל: כשאני שומע את העדר הזה מתחיל להתלהם ולהעלות אבק, לדבר שטויות חסרות פרופורציה ולהתחרות מי מגזים יותר ממי – כשזה קורה אני הולך לי הצדה, שומר על השכל שלי שלא יתלכלך באבק, ומביט בחשדנות על כל ההצגה עד שהאבק יתפזר קצת".
בפסח תשע"ד (2014), חודש לפני שנפטר, הופיעו השורות הללו במאמר אישי שפרסם אורי אליצור, עורכו הראשי של 'מקור ראשון'. התבוננות עצמית נדירה, שקשה למצוא כמותה בין אלפי המאמרים שאליצור פרסם לאורך שלושה עשורים ב'מקור ראשון' וב'ידיעות אחרונות', ב'נקודה' וב'חדשות', בשידורי ערוץ 7 ובבמות נוספות.
בדעה צלולה, מבחר מייצג ממאמריו של אליצור שעמדו בשיני הזמן, הוא ההוכחה לכך שאליצור אכן שמר על דעתו הצלולה ועל קולו הצלול – שמר מכל משמר, מכל הגזמה ומכל הצגה, ובעיקר מן הפיתוי לומר מה שנוח ושכולם רוצים לשמוע.
הספר מציג משנה סדורה ובהירה לכל מי שרוצה להבין לעומק את התמונה הכללית של הסיפור הציוני על כל היבטיו - פוליטיקה, ארץ ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי, כלכלה, חינוך, החברה הישראלית, ערביי ישראל והתקשורת בישראל. במבט לאומי ייחודי, מקורי ואידיאולוגי, שנוגע במציאות הישראלית הכי אקטואלית ונטוע עמוק בחזון הנביאים ומורשת ישראל מיטיב אורי אליצור לאתר את הלוז האבוד של הסערה הציבורית התורנית, לעזור לנו להבין מה קורה פה בעצם, ואיך הרגע החולף שכבר מתחיל להצהיב עם העיתון משתבץ בתוך הסיפור הגדול והפלאי של שיבת עם ישראל לארצו.