“חושך, לילה שקט כמעט מוחלט, למעט רחש הגלים העדין חרקי לילה וחריקות עץ המבנה בתוכו אנו ישנים. בכלל לא מאוחר, אבל באין חשמל שעתיים אחרי השקיעה אתה מוצא את עצמך בשק השינה מקבל את הלילה בברכה, מבטיח לעצמך להתחיל את היום של מחר עם הזריחה. לפתע נקישה חזקה שמרעידה את דלת העץ... אני פותח את הדלת כדי חריץ בפתח בחושך המוחלט שינים לבנות עניים, בחור ככה עור בגובה מטר שישים בערך "come tell story"...
כך לילה לילה, במשך 10 לילות שהותנו ב Mandang, נקראתי לספר למקומיים סיפורים מארץ הקודש. תמיד במילים אלו come tell story, את נושא הסיפור הם בחרו... בפעם הראשונה זה היה מפחיד... אח"כ מסקרן ומלמד- בעיקר השאלות שלהם.
גם בספר הזה השלישי בטרלוגיית הדיסטופיה של אטווד,ה Crakers (הגזע המשופר של יצורים אנושיים ש Crake יצר) מגיעים לטובי שתספר להם סיפור, במקום ג'ימי שלא נמצא במיטבו.
מרגרט אטווד כותבת ספר שלישי לטרילוגיה שהוא בעצם סיפורים שיוצרים מיתולוגיה. הספורים שזב מספר לטובי, על ילדותו והגעתו עד הלום בעצם מגוללים בפננו את ההיסטוריה של היווסדות כת גנני האלוהים, המגפה, ואיך הכול הלך לעזאזל. זב קצת כמו פורסט גאמפ היה בכול מקום וסיפוריו מחברים את הכול יחד. את הסיפורים האלה לוקחת טובי ומפשטת אותם כדי לספר ל crakers, והם שאלו שאלות...
בתוך הסיפור יש קצת מתח, הרבה אנושיות, דילמות אהבה, שנאה כל מה שצריך.. לדעתי זה יכול להיות יופי של סרט.
הספר לא מתעלה על קודמיו, מה שנשאר מהאנושות נשאר, "ונותר רק לסקל את האבנים מין הרחובות ואיתם לבנות הכול מחדש כי הרי יש זמן..."
את הספר קיבלתי מתנה היישר מקנדה, עליו הקדשה של מרגרט " For Rami All best Margaret Atwood". מי שהחתימה אותה ושלחה לי את הספר סיפרה שכאשר ענתה לשאלת מרגרט עבור מי ההקדשה: Rami, ענתה מרגרט, זה שם שתאים לי לבחור לגיבור בספר שלי....
אז אם אתם נתקלים ברמי בספר עתידי של אטווד, אל תגידו שלא ידעתם...

ציטוט טוב:
"Is that what writing amounts to? The voice your ghost would have, if it had a voice"”