בימים אלה רואה אור ספרה החדש של עמלה עינת לבני הנעורים, סטפה אהובתי, הבא לתקן עוול היסטורי שנעשה לסטפה וילצ'נסקה, מי שהייתה, כביכול, עוזרתו של קורצ'אק בבית היתומים היהודי הידוע בוורשה. היא היתה שותפתו המלאה בניהול בית היתומים והלכה איתו ועם הילדים אל מותה בטרבלינקה. אבל לעומת איש החינוך והסופר, שהיה לסמל היסטורי, שמה של סטפה וילצ'נסקה כמעט שאינו מוכר. בכל האנדרטאות הקיימות לזכרו של יום הגרוש לטרבלינקה, נראית רק דמותו של קורצ'אק, זקופה, מחבקת ומובילה את הילדים אל מותם כשרוח הסיפור בדבר סרובו להצעת הפולנים להצילו (סיפור הזוכה להרמת גבה צינית במוזיאון שעל שמו בפולין) אופפת את ההוד המפוסל. אין זכר באף יד זכרון לדמותה של סטפה באותו מעמד. עשרות (ואולי מאות) מוסדות חינוך, עמותות ועוד אין ספור אגודות ומימסדים קרויים על שמו של יאנוש קורצ'אק, ואף לא בית ספר אחד קרוי על שמה של סטפה.

ההסבר היחיד לכך ניתן על-ידי פרופ' אסתר הרצוג שטוענת "איך נוצרה הדמות הענקית של קורצ'אק? בנו את זה. הצגת הגברים כגיבורים היא אמצעי חשוב מאד של הפטריארכיה, לא רק שמשמרים את ההנהגה בידי גברים אלא גם מספקים כל הזמן הוכחות מדוע זאת האמת המוחלטת" (סימוכין נוספים לאישושה של גישה זו מצויים בשורת דמויות גבריות ידועות מטרומפלדור ועד קובנר ) . או בלשון אחרת, ישנה הבנייה חברתית, האופיינית לתקופה ההיא, שבה נשים כוונו לתפקידים מאחורי הקלעים.

עמלה עינת

סופרת, חוקרת ומומחית בכירה בתחום לקויות למידה. עד לאחרונה הייתה אחראית על מוקד התמיכה הרגשית במרכז התמיכה לסטודנטים לקויי למידה במכללת תל-חי. "וכשאני לעצמי – מה אני?" הוא ספרה השישי בסידרת ספרים העוסקת בהיבטים שונים של הסינדרום, ארבעה מהם ראו אור בסידרת קו אדום בהוצאת הקבוץ ה... המשך לקרוא

שם הספר
פועלת - הבמה הקטנה
החבר שלי החוקר מישל
דיבה שאין בה קלון
הבוקר בו אסרו את אבא
קריאת הדולפינים - רומן סיפורים