"אַבָּא, רַק עוֹד סִפּוּר אַחֲרוֹן!
אוּלַי הַמְּפֻזּרָ בַּקָּרוֹן?
אֶפְשָׁר שְׁנֵי סִפּוּרִים וְכוֹס מַיִם קָרִים? כִּי יבֵָשׁ לִי מְעַט בַּגָּרוֹן..."
בְּכָל בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְלָדִים מַכִּירִים הַהוֹרִים אֶת הַשִּׁגְרָה הַלֵּילִית הַזֹּאת, שֶׁבָּהּ הַיְּלָדִים מִתְקַשִּׁים לְהִפָּרֵד מֵהַיּוֹם, וְאִלּוּ הַמְּבֻגָּרִים כְּבָר מִשְׁתּוֹקְקִים לִקְצָת שֶׁקֶט וְשַׁלְוהָ.
בְּדִיּוּק עַל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הַזֶּה נִכְתַּב הַסֵּפֶר הַמַּצְחִיק וְהַשָּׁנוּן הַזֶּה, שֶׁכּוֹלֵל נִפּוּחַ פִּילִים, הַבְרָגַת קַרְנַיִם לְדִישׁוֹן וְעוֹד כָּל מִינֵי מְשִׂימוֹת לֹא שִׁגְרָתִיּוֹת.