ב–7 בנובמבר של שנת 2012 קפצה צעירה בת 19 מחלון בקומה הרביעית בבניין ברחוב גוואטמלה שבירושלים. כינרת זה שמה - נחבטה אל הקרקע ומתה.
היא הייתה בתם של איש מוכר ושנוי במחלוקת, מנחם בן, ושל רעייתו שלומית. את פרשת חייה הקצרים מנציחים הוריה בספר המצמרר והמהפנט הזה. קורות ימיה האחרונים, קטעים מיומניה, פיסות חיים שהשאירה מאחוריה.
הנה מה שכותב מנחם בן בפתיחת הספר, כמה שבועות לאחר מותה של כינרת:
"אני חייב לכתוב את הסיפור... כדי שהזיכרון לא יברח. כי הזיכרון מתרחק מאיתנו במהירות של נהג משוגע, או לפחות כמו רוכב סוס שנעלם מעבר לאופק. כי הכל נשכח ברוב הימים. ואם לא אכתוב את הדברים, עוד מעט הכל יילך ויתעמעם ויעלה בעשן השיכחה הרעה".
והנה מה שכתבה כינרת באחד מיומניה, בגיל 15 בערך:
"קראתי עכשיו כל מה שכתבתי ביומן הכי אינטנסיבי שהיה לי בימי חיי. זה נשמע די מטומטם, האמת. אז אולי יש פה כל מיני דברים והכל מבולבל וחלק לא נכון, אבל יש פה גם הרבה אמת. אם מישהו קורא כאן, נא לא לשפוט אותי לפי הזמן הזה.
נא לא לשפוט אותי בכלל."