בְּבֹקֶר יוֹם שִׁשִּׁי קָם אָבִי לָעֲבוֹדָה
חוֹלֶה. פָּעַל פִּעֵל אֶת פְּעֻלָּתוֹ,
שַׁפַּעַת עוֹנָתִית אוֹ שֶׁמָּא הִצְטַנֵּן, חֻמּוֹ עָלָה מְעַט
פּוֹעֵל הֻפְעַל לָעֲבוֹדָה וְעוֹד אָמַר
מוּסַר הָעֲבוֹדָה קוֹדֵם לַכֹּל. גְּרוֹנוֹ צָרַב.
מוּל תַּלְמִידָיו נִפְעַל, נִפְרַע
מֵחוֹב יוֹמוֹ הַדַּל, נִשְׁכַּב עַל עֶרֶשׂ מִטָּתוֹ
עָצַם עֵינָיו וְנָח כִּי טוֹב בָּרָא (חָלָב
קַרְטוֹן בֵּיצִים, עַגְבָנִיּוֹת יָפוֹת. לֶחֶם לִילָדָיו).
מאז ראו אור שיריה הראשונים של סיגל בן יאיר ב-2008 (בכתב העת "מטעם"), היכתה שירתה גלים. ספרה הראשון לא מעודן (2011, הליקון), זיכה אותה בפרס טבע לשירה (2011) ובפרס רמת גן לספרות (2012). שיריה תורגמו לצרפתית, ערבית ואנגלית, וראו אור באנתולוגיות ובכתבי עת.