אִיתַי אוֹהֵב שֶׁאַבָּא מַשְׁכִּיב אוֹתוֹ לִישׁוֹן, כִּי אַבָּא תָּמִיד מְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּרִים הֲכִי טוֹבִים. הַלַּיְלָה מְסַפֵּר אַבָּא לְאִיתַי סִפּוּר אַגָּדוֹת מְיֻחָד בְּמִינוֹ עַל נָסִיךְ אַמִּיץ הַנִמְצָא בְּדָרְכוֹ לְהַצִּיל נְסִיכָה יָפָה מציפורניו שֶׁל דְּרָקוֹן רָשָׁע. אַךְ בְּטֶרֶם יַגִּיעַ אֶל הַטִּירָה שֶׁבָּהּ כְּלוּאָה הַנְּסִיכָה, עַליו לַעֲבֹר דֶּרֶךְ רְצוּפָה הַפְתָּעוֹת וּמְלֵאָה הַרְפַּתְקָאוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשׁוּנוֹת, פְּרִי דִּמְיוֹנוֹ הֶעָשִׁיר שֶׁל אִתִּי.