אלו היו ימים נפלאים. ימים של יצירה ודמיון, של חופש משלטון עריצות ומגחמות אכזריות של רודנים. תקופה חד-פעמית שלא תשוב עוד, תקופה שבה כל אחד יכול היה לעשות מה שמצא חן בעיניו, להגשים את משאלות לבו ולראות ברכה בעמלו. דקל הדָני, למשל, אהב לייצר כירכרות פאר זריזות ששמן יצא לתהילה בכל העולם – הפרארי והלמבורגיני של ימי התנ"ך. רים החתי, שותפו של דקל ויד ימינו בעסקים, ערך מסעות שיווק מרתקים במקומות רחוקים. הנביאים קיימו מופעי קסמים וצחוק המוניים להנאת הקהל. מדען ושמו יתר חיפש את המספר היפה בעולם. השפחה חיתי-נותה ידעה היתה אמנית סריגה שלא היו דברים כמותם ליופי – והכול למדה מן השטן בכבודו ובעצמו. ולמעלה בשמים, גבוה מעל כולם, עופף לו הנשר עצרם, חופשי ומאושר. באותה עת פיסגה, נערה יזמית בנשמתה, פגשה את דקל יצרן הכירכרות והחליטה לכבוש את לבו. שום דבר לא יכול היה לעצור בעדה. היא ידעה שהוא יהיה שלה, והיא צדקה. לא שהכול היה מושלם. הפלשתים התוקפניים גרמו לבעיות בדרום הארץ, וגם מלאך אחד הסתבך כשאיבד את תעודת המלאך שלו ונאלץ לבלות את ימיו בקרב בני האדם. אבל הצרות האמיתיות התחילו כשקבוצה קולנית ומאורגנת היטב החליטה שמה שבאמת חסר לשבטי ישראל זה דווקא מלך שימשול בהם. הללו הפעילו לחץ אישי על שמואל הנביא, עד שהוא נכנע להם. אפילו אלוהים נעתר בסוף לחתרנים הללו ושיתף פעולה בהפרת החוק של עצמו, לפיו אסור להמליך על בני ישראל מלך בשר ודם. כך נהרס לעולם ועד החופש של כולם. מאז, איש לא יכול עוד לעשות את הישר בעיניו. זהו סיפור עצוב, מצחיק, פיוטי ומותח, רב המצאות ועתיר הרפתקאות, על עבר דמיוני שכנראה התרחש בדיוק כך במציאות.
