מול בעתת הרגע
אֲסֻפַּת הַמּוֹעֲדִים וְהַשָּׁנִים שֶׁשָּׁנִינוּ,
אֲסֻפַּת הַמְּעִידוֹת שֶׁנָתַנּוּ בָּהֶן אֶת אוֹתוֹתֵינוּ
וְהֵן נָתְנוּ בָּנוּ.
אֲסֻפַּת רִגְעֵי שִׂיחַ מִדְבָּר,
אֲסֻפַּת הַשְּׁקִיעוֹת, הַזְּרִיחוֹת,
הַשַּׁבְּלוּלִים שֶׁהֵגִיחוּ לְעֻמָּתֵנוּ,
אֲסֻפַּת שְׁאֵרִיּוֹת הַצֶּבַע וְכִתְמֵי הַזְּמַן,
אֲסֻפַּת הַמִּלִּים הַמִּתְנַגְּנוֹת
וּבוֹקְעוֹת לְעִתָּן
מוּל בַּעֲתַת הָרֶגַע.
שירתה של יעל עומר ארוגה מן המקורות העבריים של מורשתה ומחוויותיה האישיות כבת הארץ הזאת. התנ"ך, התלמוד והשירה העברית לדורותיה משתרגים בענפי התאנה והחרוב, ומתהלכים בין חצר הקיבוץ לבין זכרונות מלחמה. ישראליות שורשית מכאן ויהודיות נודדת משם הופכים בכתיבתה למרקם טקסטואלי עשיר ורב שכבות.
גרעין הגעגוע בשירים טמון בקשרים המיוחדים של המשוררת עם סָבָהּ הפסל והאמן אריה אמון, לו מוקדש בספר מחזור שירים. כאילו אפשר להחליף געגוע הוא ספר שיריה הראשון.
יעל עומר ילידת 1967, נשואה ואם לארבעה, מחנכת ומורה לספרות ולתרבות ישראל, תושבת היישוב שמשית שבעמק יזרעאל.