הנובלה “איש יושב לבד” מספרת על יובל, רווק ואיש הייטק תל אביבי. ליובל יש תכניות, אלא שחייו מתחילים להתפרק לאט ובבטחה.

הקריאה בנובלה דומה לעמידה ממושכת ודרוכה על קצות האצבעות. הנובלה בנויה מפרגמנטים, מעין הבזקים של הסתכלויות, כאשר המשך הדברים אף פעם אינו מתבקש או מובן מאליו. הכתיבה המנווטת את המתרחש בנובלה היא כתיבה אמיצה, שכל הזמן מרעננת את עצמה ושההתחדשות היא היסוד המנחה אותה.

הנובלה מתעקשת לאחוז במספר קצוות, חלקם אף מנוגדים זה לזה: היא מצחיקה ומהנה, מדכאת ומייאשת, היא אפילו פואטית; לעתים היא מניחה לעצמה ליפול אל הסתמי והתפל, וברגעים אחרים היא נעשית מופרעת בצורה שתיתכן רק בדמיון. אולם כל זאת מבלי לאבד רלוונטיות ונגיעה לעולמו של הקורא. הנובלה “איש יושב לבד” מהלכת באזורי קיצון של חוויה או תודעה אנושית, ובה בעת היא עשויה מחומר היומיום של כולנו.

שם הספר
מיתת נשיקה
והם חיו