ביצירה רבת-יופי זו מספר איל מגד על חייו בכנות יוצאת דופן ומזוויות מקוריות.
הייתי רוצה לספר את קורותינו, הוא כותב, רוצה זו לא המלה טעות להעלות על הדעת שאי-פעם אשתחרר מחובת הדיווח, מהתשוקה לספר, להנציח. איפה אני ואיפה סב-סבי, הצדיק מצ`כנוב, שאמרו עליו שאינו מספר ברבים על צער גידול עצמו.
"הייסורים להשלמת הנפש," הוא היה אומר, "הם עניין שבצנעה גמורה".
ארץ אשה הוא מסע אינטימי אל חיים פרטיים וארץ משותפת. מסע שראשיתו עם הולדת המדינה, שנים שבהן התרחשה במקביל הכחשה של התרחשויות גורליות, הן בהיסטוריה של המחבר והן בהיסטוריה המשותפת לכולנו כאן;
הדחקה קטנה והדחקה גדולה, שהמספר משתוקק לברר את הזיקה ביניהן.
בפרוזה אוטוביוגרפית ייחודית זו מתגלה איל מגד בדמות מספר שונה לחלוטין מדמותו המוכרת. זוהי יצירתו הבשלה והמפוייסת ביותר, ובה הוא יוצא למסע אישי לפיענוח זהותו, מסע העשוי לשמש כראי לקורא ואולי גם לשרטט קווי מתאר לזהות ישראלית. זהו מסע אל מקור המילים, החושף את מסתרי הכתיבה כצורה של קיום. במהלכו מתגלה לנוסע כיצד הארץ שבה הוא חי והאשה שאיתה הוא חולק את חייו משקפים את נופי נפשו-עשוי לשמש כראי לקורא ואלי גם לשרטט קווי מתאר לזהות הישראלית .