והשמיים צלולים ממעל" בוודאי יעורר דיון מחודש על כוחה, על מגבלותיה ועל עיוורונה של אותה מעבדה גדולה מהחיים - הקיבוץ - שחטאה לא פעם ליחיד שבתוכה. בשפה אמיצה ורגישה, פותח הונזה צוהר לחוויות הילדות ולעולמו הפנימי של בן קיבוץ אחד, ובעצם שניים - הוא ואחיו הגדול - תוך שמציאות ודמיון מתערבבים זה בזה. "חש כעין יד התלויה מעל לראשו ומצביעה עליו, תייר בארץ מלחמות. הוא לא ישתתף ברפת בשיחות החשובות." הדמויות של הונזה אנושיות מאוד, מעוררות אמפתיה ומכמירות לב. חוסר הישע וחוסר האונים שלהן זועקים לשמיים, אך נותרים חסרי מענה. "לעתים חש כחפץ אילם, פסנתר שקוף המונח במרכז החדר." "השמיים צלולים ממעל" אינו ספר קל, ואולי אף מקומם. ראוי לחברה הקיבוצית, בפרט, ולחברה הישראלית, בכלל, להישיר עיניים ולהתמודד עם תוכנו

א.ה. הונזה

א.ה. הונזה, יליד 1954, נולד וגדל בקיבוץ לוחמי הגטאות. במלחמת יום הכיפורים נלחם בשני הקרבות על החרמון יחד עם חבריו מסיירת גולני, נפצע קל בקרב השני על החרמון ונפצע פצעים אנושים בפעולה צבאית ביוני 1974. בשנת 2013 יצא ספרו הראשון, והשמים צלולים ממעל, ... המשך לקרוא

שם הספר
והשמיים צלולים ממעל
רוח על פני תהום