ספר זה מספר, בגישה מדעית ובאמצעות ניתוח מידע מקיף ומעודכן, את סיפור הגירתם של ישראלים אל ארה"ב והתיישבותם שם, ומתאר את דפוסי הזדהותם היהודית, ובכלל זה את קשריהם עם המולדת. המחברים עוקבים אחר המהגרים בשנות עיצובה של הקהילה הישראלית האמריקנית ברבע האחרון של המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת. בצד ההצגה של הממצאים האמפיריים, נידונות השלכותיהם על החברה הישראלית, על הקהילה היהודית האמריקנית, ועל היערכותן של זו וזו לנוכח האתגרים של לכידות ועוצמה בתנאים של הגירה בין-לאומית מוגברת. לכן דברי הסיכום מעלים גם כמה הרהורים על מדיניות ציבורית ותכנון קהילתי.
המחברים דנים כאן בשאלות יסוד של החברה הישראלית במובנה הרחב ביותר. ברור להם שהן יכולות לעורר רגישות בקרב הישראלים האמריקנים, וגם בקרב ישראלים רבים שיש להם קרובים וחברים שקשרו את גורלם עם מקום אחר. המבקשים לראות בממצאים העולים מן המחקר השתקפות של חוויותיהם שלהם או של קרוביהם, ימצאו כאן מן הסתם קווי דמיון, אבל בצד אלה יהיו גם חוויות והתנסויות ייחודיות. מעצם הדבר שהמחברים השתמשו במקורות ראשוניים שלא הם יזמו, תכננו או אספו, מתוך שהקפידו הקפדה יתרה על שיטות מחקר מקובלות ונפוצות, מובטח לנו שלפנינו מחקר אובייקטיבי נטול מעורבות אידאולוגית או רגשית. הספר מציב את המקרה הישראלי בהקשר תֵאורטי רחב של הגירה בין-לאומית, טרנס-לאומיות, ומחקר התפוצה.
עוזי רבהון הוא פרופסור חבר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, והוא חוקר את הדמוגרפיה והסוציולוגיה של העם היהודי בימינו.
לילך לב ארי היא מרצה בכירה באורנים – המכללה האקדמית לחינוך, והיא מלמדת גם באוניברסיטת בר-אילן, ומחקריה מתמקדים בעיקר בתפוצה הישראלית.
