“אני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וגם אם הן "של אנשים פרטיים" הן תמיד מרתקות אותי. ארנה גולן שהיא חוקרת ספרות במקצועה, פירסמה כאן ספר אוטוביוגרפי על הקיבוץ שבו נולדה(יצא בהוצאת "עקד")
כמו לרבים אחרים, כמי שהיה חבר בגרעין נח"ל, גם לי יש ניסיון מסוים בקיבוץ ובוודאי שיש לי עד היום עניין-רב במה שהיה "הקיבוץ של פעם". כך שקראתי בספר הזה בשקיקה. ארנה הייתה אחת מהבנות הראשונות שנולדו לקיבוצה – מסדה. מה שמיוחד בכתיבתה הוא שהספר לא כתוב בצורה ליניארית "רגילה" בסדר זמנים. אלא מחולק לפי נושאים. למשל: הלינה המשותפת, החינוך המשותף, מיניות וכו. מה שיפה הוא שמה שמסופר כאן איננו "חומר יבש" אלא אפיזודות ואירועים שקרו בחייה בקיבוץ וכך אנו מתוודעים לחבריה לקבוצת הילדים שלה, לחברי קיבוצה, ומשפחתה בשמותיהם וכינוייהם האמיתיים... מצד שני דווקא בגלל החלוקה לנושאים, מוזכרת אפיזודה מסוימת כמה פעמים בהקשרים שונים...
מה שמאוד מעניין בעיניי הוא, שלמרות שרוב שנותיה המחברת לא חייה בקיבוץ היא רואה את עצמה - אולי בגלל החינוך המאוד מיוחד שקיבלה - כ"בת קיבוץ"! וכוונתי בכך שהיא מרגישה כחלק בלתי נפרד מאותם אנשים יקרים לה בקיבוצה שעיצבו את חייה, וחלקם הגדול כבר איננו...
וכך שכל מי שמתעניין בכל התופעה המדהימה הזו של הקיבוץ שהייתה ייחודית למדינת ישראל הצעירה ול"יישוב" בתקופת המנדט יכול לקבל פה שפע של מידע על החיים שהיו בקיבוץ בכלל בארץ בזמן המנדט הבריטי ובשנים הראשונות לקיום המדינה. הספר יצא לדעתי בצורה פרטית. זה ניכר פה למרות הכתיבה המקצועית המיומנת של המחברת. חסרה לי יד של עורך שהייתה יכולה לחולל פלאות, בחומר גלם שאפילו כך הוא מרתק ואף מרגש בעיניי. אני ממליץ עליו לכל מי שמתעניין בנושא.”