הספר "איראן-מקיסרות פרסית למהפכה אסלאמית" מנתח את דרכה הסוערת של איראן מפלישת בעלות הברית והתפטרותו של רזא שאה ב-1941 ועד מהפכת 1979-1978, שמה קץ למשטר המלוכה באיראן וכוננה את הרפובליקה האסלאמית, המדינה התאוקרטית היחידה בעולם המודרני.
בראשית התקופה, בשנים 1953-1941, התחוללו באיראן כמה מאבקים השזורים זה בזה: היריבות בין בריטניה, ברית המועצות וארצות הברית על נפט ועל שליטה, שהפכה את איראן לאחת הזירות הראשונות של המלחמה הקרה; מאבק בין הכוחות הפוליטיים והחברתיים ששאפו לבסס משטר פרלמנטרי-חוקתי לבין תומכי מלוכה חזקה; ומאבק בין הזרם הלאומי לבין הבריטים על השליטה בנפט, מקור עושרה של איראן.
ממשלת מצדק, שנאבקה להלאמת הנפט, הופלה בהפיכה צבאית ביוזמת ארצות הברית. המהפכה בישרה את כישלון הלאומיות הליברלית ואת עליית מחמד רזא שאה לשלטון יחיד. הספר מנתח את מאמציו של השאה, שהחלו בשנות השישים, לחולל תהליכי מודרניזציה מואצים ורחבי היקף ובד בבד לטפח לאומיות איראנית המבוססת על הזהות הפרסית הקדם-אסלאמית ולהיאבק בכוחם של אנשי הדת.
בספר מוצג הוויכוח על הגורמים למהפכת 1979-1978. האם הייתה הדת בבחינת כסות בלבד לגורמי עומק כלכליים, חברתיים ופוליטיים? האם ניצחו אנשי דת בהנהגת האיתאללה ח'מיני אך ורק בזכות ארגון משופר? או שמא מילאה האידאולוגיה השיעית המהפכנית תפקיד מרכזי בשינוי תודעתם של האיראנים, ובגיוס מיליונים מהם לצאת לרחובות.