המחבר מציג את התרבות בספר שלפנינו כישות חברתית שבה הרוחני מרסן, מארגן ומעדן את החומרי הגס שבטבע, ואת המחוספס שבטבע האנושי. התרבות נוצרת על יסוד הקונצנזוס הדתי של הרוח ועל יסוד הרצון הטבוע באדם, ועל כן היא נושאת הן את סימני החומר והן את סימני הרוחני. כך משקפת כנסיה ענקית קודרת המושכת את העין אל על, את הרוח המיסטית הקתולית שבה האדם נתפס קטן ותלוי בנוכחות האל בספרות העליונות. הואיל ועם ישראל תקום או תיפול לא בגין עוצמתה או חולשתה הפוליטית, הכלכלית או הצבאית, אלא בגין עוצמתה וייחודה התרבותית, חייבים לשאול אם ייתכן בכלל, ואם כן באיזו מידה פתיחות תרבותית בעם ישראל. אחת הדוגמאות של שלטון הרוח בחומר היא הנכונות מצד האב ומצד הבן לעלות כאחד להר המוריה, כדי לקיים את גזירת העקדה, שבסופה נתגלתה כרצון האלוקי הבלתי מתפשר, השולל קורבנות אדם מכל וכל. בדומה לעקדה יש גם בקדושה משום גילוי שאיפת האדם להתעלות אל הנשגב. הפיתוח המדעי-טכנולוגי בצרוף הנהיה לנהנתנות חושף את היסודות הפגניים המכוונים את חייהם של בני האדם. ידו הנטויה של היסוד החומרי הפגני משפיעה הן על החינוך, הן על התפתחות הספרות, התיאטרון, האמנות ויותר מהם על הבידור, שכולן ספוגים פגניות תמימה מזה, והתחכמות דקונסטרוקטיבית ופוסט-מודרנית רוויית ספקנות מזה. התהליך הארוך של התפתחות התרבות מגלה עוד כי תקופתנו, שרצחה את כל הפרות הקדושות והשמידה את כל הערכים האנושיים, הלאומיים והדתיים, שוב לא מצאה שום ערך שלמענו ראוי למות, וכפועל יוצא מכך אף לא כל ערך שלמענו כדאי לחיות. הואיל ויסודות התרבות הוטלו על האדם על ידי תורת ישראל מבחוץ, והואיל ויסודות אלה פותחו וטופחו על-ידי הקולקטיב האנושי, הלאומי והחברתי, תואמים שניהם את עולמו התרבותי של האדם הפרטי ומאפשרים לו חיים מאוזנים הנובעים מתוכו, אין בני אדם מסוגלים לסגל לעצמם תרבות זרה, ונאלצים הם לנהל את חייהם על פי התרבות הלאומית שבה צמחו. כשם שאין לנו ארץ אחרת, כך גם אין לנו תרבות אחרת, כל התהליכים הללו מתוארים בספר שלפנינו, ואף מלווים הסברים מפורטים ודוגמאות מבהירות לרוב.
