ד"ר יולי (יהודה) מרגולין (1900-1971) נולד בפינסק שבמזרח פולין (כיום בבֶּלארוּס).
לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה ביֶקַטֶרינוסלַב שברוסיה הצארית יצא לברלין, שם קיבל (בשנת 1929) תואר ד"ר לפילוסופיה.
מברלין שב מרגולין ללודז', ובשנת 1936 עלה לארץ עם משפחתו והתגורר בתל אביב, שם כתב ופרסם מאמרים בעיתונים וכתבי עת ברוסית, בארץ ובחו"ל. שלוש שנים לאחר מכן נסע לפולין לזמן קצר כדי להסדיר ענייני רכוש משפחתיים, ואשתו ובנו נשארו בתל אביב.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בֿ1 בספטמבר 1939 נמלט מרגולין מזרחה, אל שטחה של ארצו שנכבש מיד אחר כך על ידי הסובייטים; ביוני 1940 נעצר בפינסק בידי הנקוו"ד (אֶנ.קַ.וֶו.דֶה), בהיותו בעל אזרחות פולנית וסרטיפיקט בריטי מטעם שלטונות המנדט בארץ ישראל.
הוא נידון לחמש שנות מאסר ועבודת פרך בצפון ברית המועצות.
בתום חמש שנים ויום (ביוני 1945) שוחרר ממאסרו, אך נאלץ לשהות עוד שנה אחת בברית המועצות לפני שהורשה לחזור לפולין.
הוא הגיע ללודז' ומשם יצא דרך ורשה, פריס ומרסיי לארץ ישראל.
בהגיעו ארצה התמסר מרגולין, מדצמבר 1946 ועד אוקטובר 1947, לכתיבת ספרו מסע לארץ האסירים, שבו תיאר את חייו כאסיר בנדודיו בין מחנות עבודה בצפון ברית המועצות, מגדתו הצפונית של אגם אוֹניֶיגָה אל מחנות קרוּגליצָה וקוֹטלַאס – "מקומות אסורים שלא הופיעו בשום מפה, מאוכלסים ברוחות רפאים נטולות זהות ומסומנות רק במספרים, עבדים רצוצים ומזי רעב בגולא"ג הסובייטי".
כתב היד הרוסי תורגם לצרפתית ויצא לאור בפריס – בקיצורים רבים – בשנת 1949.
בנוסחו המקוצר הזה תורגם הספר לשפות זרות, אך רק בשנת 2010 הוחזרו לו כל החלקים שהושמטו ממנו, בתוספת כתבי יד של מרגולין שנשמרו בארכיון הציוני המרכזי, ואחרים שהתפרסמו בתל אביב ובניו יורק.
הספר נדפס באותה שנה בפריס בגירסתו המלאה, שעליה שקדה ד"ר ליובה יורגנסון, מרצה להיסטוריה רוסית בסורבון, והיכה גלים בצרפת. תרגומו לעברית של הספר השלם הוא המובא כאן, בלוויית פתח דבר מאת ד"ר יורגנסון.
מאז שנת 1949 נלחם מרגולין למען אסירי המחנות שנותרו בצפון ברית המועצות ובסיביר, והיה פעיל במאבק לשחרור יהדות ברית המועצות עד מותו בינואר 1971.