המעבר מחברת-יישוב וולונטרית למדינה ריבונית הביא לשינויים רבים, אשר מולם המשיך הקיבוץ להיאבק על דרכו להגשמת המפעל הציוני, אולם ללא הצלחה יתרה.
ספר זה דן בפולמוס הרעיוני החריף שהתרחש בראשית ימי המדינה בין שתי דרכים שונות של ההגשמה הציונית: הדרך הממלכתית של המדינה בהנהגת בן-גוריון, ומולה הדרך התנועתית של הקיבוץ המאוחד בהנהגת טבנקין. מכל שאלות התקופה מתמקד ב"שלוש השאלות הגדולות" של ראשית המדינה: מבנה הצבא ודמותו; תפקידי ההתיישבות; עלייה וקליטה. שאלות שבהן נתגלה כוחה הריבוני של המדינה שאפשר לה להגדיל את "נפח" ההגשמה. כלומר: את מספר העולים ואת היקף אמצעי הקליטה השונים; ישוב יותר אזרחים על יותר אדמות; בניית צבא גדול יותר המגייס אוכלוסיה רבה ומגוונת. מנגד, הקיבוץ המאוחד (הקבה"מ), בדרכו הריאל-אוטופית, עמד על התרת המתח בכל שאלה בין התקווה המבוקשת, האוטופית משהו, לבין המציאות הקשה של ראשית המדינה: בין השאיפה הציונית לרכז את כל העם בארץ-ישראל, לבין מצוקות קליטתו במדינה; בין הרצון ליצור ארץ ואדם חדשים, לבין קשיי ההתיישבות דלת האמצעים. בין הניסיון לעצב "צבא אחר", לבין המבנה המאולץ של הצבא דל התקציב והאמצעים.
טענת הספר – ובזה חידושו – הוא שהקבה"מ הציע תיקון לדרכי השלטון ולא את חילופם. הספר מערער על הטענה המקובלת שהקבה"מ ראה עצמו אלטרנטיבה לשלטון והציע חלופות לדרך הממלכתית מפני שהחטיא את הבנת התקופה ובכך גם החמיץ את האפשרות לתרום למדינה. חידוש נוסף שבספר הוא המושג "ריאליזם ממלכתי", העומד במרכיביו השונים מול המושג "ריאליזם אוטופי"
ד"ר יעקב שמיר (יזו) הוא חבר קיבוץ מלכיה משנת 1963 ועמית מחקר ביד טבנקין. מחקריו מתמקדים ביחסי התנועה הקיבוצית והמדינה. זהו ספרו הראשון והוא עיבוד של עבודת הדוקטור שהוגשה לאוניברסיטת תל-אביב. בעברו היה מורה להיסטוריה ומחנך בביה"ס "הר וגיא"; היה מרכז מחלקת ההדרכה של תנועת הנוער העובד והלומד;מרצה במכללות תל-חי וצפת, מזכיר קיבוצו ומנהל יד טבנקין – המרכז המחקרי, הרעיוני והתיעודי של התנועה הקיבוצית.