“תגידו בנות הייתן מתיישבות במעגל נשים ושופכות את הלב בפני נשים אחרות שאינכן מכירות?
המראה הנשית איננה דבר פשוט להתבונן בו, רוב הסיכויים שהפרגון לא יעוף שם לכל הכיוונים, לא כשאנו לבד מתבוננות השכם והערב במראה , ובטח כשהתבוננות מלווה בקולות של נשים אחרות שבאות לתת פידבק אחת לשנייה. אם כי, ויש פה אם כי גדול, אני מודה ומתוודה שברוב המוחלט של הפעמים השיח הנשי פה באתר הוא נפלא , מפרגן ומעצים והתאספו פה באתר הרבה נשים מרשימות שיודעות לפרגן ולהפגין תמיכה מרשימה למדי זו בזו.

הפלטפורמה של הספר בנויה היטב, הנשיות מנותחת עלפי 4 יסודות: אדמה, מים , רוח ואש.

מטרת הספר היא להביא לריפוי באמצעות שיתוף בחוויות החיים ולמידה משותפת מתוכם.
האמצעי הוא יצירת נרטיב נשי חדש תוך פיתוח מודעות לסיפור הנשי שהוטבע בנו משחר ההיסטוריה . הצורך לספר אותו מחדש אכן יכול לפתור לנו כמה תסביכים שאנו גוררות אחרינו ואף זוג נעלים לא יוכל לרפא.

בתור מאמינה גדולה ברשתות תמיכה באימהות ( שם רגשות האשם בשיאם) , אני מבינה ומקבלת את הצורך ליצור למידה מודעת של הקשבה והתבוננות שלמה בחוויה המלווה אותנו, אני לא בטוחה עד כמה כולנו מסוגלות "לנשום בשקט אהבה" ( אני אישית נושמת לריאות משהו הרבה יותר מזיק) כשאנו נוקשות על דלתות הכאב הטמון בנו.

זהו לא ספר פשוט להבנה וקריאה, לדעת הוא גם לא סוחף מספיק לחוויה מעוררת השראה , כמו שטיפול פרטני / קבוצתי ממשי יכול לחולל. יש פה מפות שלא היו מביישות את חופרי המנהרות בעזה, אבל ספק רב אם הן אלו אשר יובילו את הקוראות בסבך תהליכי הפירוק וההרכבה של המהות הנשית.

בלו בלו כתבה על אחוות הנשים כמשהו מחזק ותומך מחד, אך כמעקר ושופט ומסרס מאידך. ולקינוח תמיד נגיש תחושת האשמה תמידית .
מעגל הנשים שזוהר משתמשת בו מסביר התנהגויות אלו כשירה מדוכאת שהאש חדלה להזין את נשמתן והתודעה הנשית שלהן ניצבת אפורה, כבויה בלי קול . תודעה עניה מלאת שנאה עצמית לכודה בדפוסי קורבנות.
תסתכלו רגע לבד במראה, מה אתן רואות? אשה שמקשה על עצמה, כובשת את יצריה הבסיסים וחונקת את עצמה. רובינו לכודות בתודעה של אסור ושמנה מדיי שאינה מרוצה ואינה מספיקה ותמיד תמיד מרצה וגם זה פחות מדי.
הספר הזה הוא מעין תזכורת , שעון מעורר לצורך הפנימי להעיר את האשה הלוחמת על מקומה ומעמדה, תוך וויתור על התודעה של משרתת בציפייה לאביר על סוס לבן שיציל אותה מעצמה.

בתור אשה תרשו לי להטיל ספק בקיומה של דרך אחת להגיע את היעד במיוחד כשהיא עוברת במקומות כגון תחושת הרחם הנשי .
פשוט, אם מתחשק לכן קחו את הספר בתור פנס לדרך, הוא יסייע לכן למצוא הרבה צמתים הכרחיים כמו מהי הגנטיקה הריגשית שלכן, מהי התודעה הנשית- אימהית שעצבתן וירשתן. להתעכב במקדש המיניות ולהגיע לכבישים המהירים של בחירות ומנהיגות נשית מודעת. איפשהוא מתישהו אני מאחלת לכולכן להגיע אל היעד ולא לשכוח לנשום אהבה:)”