הקדמה: פרופסור אלי ויזל, חתן פרס נובל

אלי ויזל: הרבה נכתב על האסון שפקד את יהודי אירופה. רק מעט נמסר על יהודי יוון. יבורך ג'קי חנדלי שבא למלא את החסר.
קורא אני בספרו תוך התרגשות עמוקה: הסבא שלו- כאילו הכרתיו; האחים שלו- כאילו מטיילים היו ברחוב שלי: העיירה שלו מזכירה לי את שלי: גם אצלנו היו גויים שהשביתו את מלאכתם בשבת.
ג'קי כותב בסגנון שמשקף את אשיותו המאופקת. הצנועה. בלי משפט צורם, בלי ביטוי של חשיבות עצמית. מכאן עוצמת שפתו. אי-אפשר לקרא את זכרונותיו מבלי לחוש אליו קירבה וחיבה. רוצים להתקרב אליו יותר. רוצים שימשיך לספר עוד ועוד. רק בשנים האחרונות החל גיקי להתמסר למה שבעיני רבים נחשב כשליחות וכעבודת קודש: להזכיר נשכחות. מעטים יודעים לתאר כמוהו אירועים מאותם לילות. מבקשים ממנו ללות בני נוער לאתרי - השמדה וכן תיירים הזקוקים למורה דרך בעל סגולות מיוחדות. אלה שפגשו אותו נהפכו לידידיו. בטוחני שזה יקרא גם לקוראיו.

יעקב הנדלי ורעיתו מתגוררים בירושלים.