“קשה לי לכתוב על עגנון; אני אוהב את השפה שלו, העברית הירושלמית שלו אבל קשה לי להעתיק למילים את דעתי עליו. פער גדול מנשוא בין המחשבה לבין המלל בכתב.
קל לי לדמיין אותו הולך בחליפה ומגבעת בשדות הקוצים שחצצו בין ביתו בשכונת תלפיות למרכז העיר ירושלים. הוא מטופח במראה אירופאי מערבי, ניגוד מוחלט לאפוס המזרח אירופאי, הגליצאי בו גדל וצמח. פוגש ברוח המתגלגלת אשר חוטפת את מגבעתו ומטיחה אותו שוב ושוב, מתפלמס עמה ברומו של עולם עד שהיא מניחה לו לנפשו תוך שהיא משביעה אותו לכתוב עליה מסה.
אולי הוא עצר במסעדת פינק המיתולוגית אשר במפגש רחובות המלך ג'ורג ובן יהודה, פגש שגרירים ואנשי בוהמה ונזכר במפגשיו הפילוסופים עם מרטין בובר או בשעות הקפה עם ביאליק ובן ציון גוטמן עימם דן מן הסתם בכישרונותיו של גוטמן הצעיר.
לפני מספר חודשים הגעתי באופן אקראי לביתו אשר נשתמר ברוח הנאמן למקור והוא, כאמור, בשכונת תלפיות בסמיכות לשגרירות החדשה של ארה"ב.
היה זה יום גשום ובאחת הדקות בהן הייתי לבדי, עמדתי בחצר הבית והתבוננתי בצמרות הברושים הגבוהים ותרתי אחר ציפורים. היה זה אחד מרגע ההפוגה בגשם ואפילו לריח המים על העצים, בתום הגשם, היה ריח ירושלמי. בחרדת קודש שקעתי בנחת בכורסא המשומרת אשר בחדר האירוח, עצמתי עיני ודמיינתי את עגנון במקומי, לוגם תה מהביל מספל פורצלן עם תחתית ונוגס בעוגייה מתפוררת ונאנח הנחת עונג.
לכתוב את דעתי ועמדתי על ספריו וכתביו איני יכול, שפתו גבוהה ורמה ואיני יכול להתמודד עמו ולפיכך כשקראתי את גרסתו לסיפורי הבעל שם נשמתי לרווחה; ראשית, אני אוהב ואוהד את סיפורי הבעל שם טוב ומיסטיקה יהודית בפרט. אולי בגלל שלמדתי באוניברסיטה אצל הבולט בחוקרי הבעש"ט והוא עמנואל אטקס, ואולי בגלל שמאז ומעולם נמשכתי לתורת הנסתר, לדברים הלא מוסברים, לאמת שנמצאת אישם ואם זה שלנו, של היהדות אז עוד יותר טוב. תנו לי סיפורי הגולם, תנו לי מסיפורי הבעש"ט, קצת חזרת, קצת קרפלך, תערבבו עם מציאות מזרח אירופאית של פולין וגליציה ותראו חיוך מאושר וזחוח מרוח לי על הפנים.
שנית, כשהתחלתי לקרוא את סיפורי הבעש"ט משהו מוכר התחיל לדגדג אותי מבפנים; תחושת הזיכרון הקרוב מפעם וחשתי שזה לא הפעם הראשונה שאני נתקל בסיפורים אלו. פשפוש קצר בזיכרון, בספריה אשר בביתי המדברי ואפילו שיטוט ברשת אישש את מה שלא טעיתי. מרטין בובר בספרו 'אור גנוז' (ועליו כתבתי את רשמי בעבר) איגד וחשף חלק ניכר מהסיפורים אשר אוגדו ונחשפו ע"י עגנון. הכיצד? ההיסטוריה של שני האישים המלומדים מספרת שהם התאחדו לידי כתיבת קובץ משותף לסיפורי הבעש"ט אבל שריפה שפרצה בביתו של עגנון השמידה את הקובץ המשותף וכך פרסם כל אחד מהם, בדרכו שלו ובגרסתו שלו את הקובץ.
למי שמצפה לספר בסגנון 'תהילה' או 'תמול שלשום' מוזמן לעטוף עם ציפיותיו כריות, מדובר בקובץ סיפורים שעגנון ליקט, איגד ואלי קצת ליטש. התערבות מינימליסטית ביסודה.
אני נהניתי, מאחל לכם שתיהנו גם. חג עצמאות שמח :)”

“גם אם לא נאמין לכל הסיפורים והמעשיות, הרי שהיא גופא - המצאתם - מעידה על גודל הכישרון והשנינה של היהודים והחסידים ממציאיהם. בנקל ניתן להראות שסיפורים לא מעטים אודות נפלאות הבעש"ט (דוגמת 'המכתב', 'ליל שימורים') יכולים לשמש כבאר לשאיבת רעיונות עבור מיטב ספרי המיסתורין, האימה והמתח שאנחנו כה אוהבים לקרוא, לכן ספר זה - גם אם לא עגנון היה מלקטו - יש לו מקום של כבוד בתרבות ובסיפורת האנושית.”