כולנו מכירים את ספרה המחורז של פניה ברגשטיין (ע"פ אנדרסן) ויהי ערב שראה אור בשנת 1949 עם איוריו של חיים האוזמן, מעטים הילדים (וההורים) בארץ שלא גדלו עליו או לפחות שמעו אותו פעם אחת בחייהם. אמנם מדובר בשיר קלאסי אך הוא גם מעורר התנגדות:
לא מעט הורים משנים את ניסוח האב בסופו מ"ילדה לא טובה" ל"ילדה שובבה". ומרית בן ישראל כתבה עליו בכמה הזדמנויות: "הבסיס שלו הוא טרגי. ברגשטיין מפנימה את הדיכוי בלי להאמין בו. אין שחר של יום חדש... לילדה החביבה אין רגע של פרטיות. כל מעשיה ורגשותיה נמצאים תחת פיקוח צמוד. הירח מופיע בכל התמונות כמפקח עליון... 'וכשאבא נשק לה אוהב וסולח'. כי את ה'סולח' הזה אי אפשר לייחס רק לאב. המספרת הסמויה והכל-יודעת חוברת אליו. זה כבר לא עידנא דריתחא אלא סיכום מוסמך. והרי זה עולם הפוך. הילדה היא שאמורה/יכולה לסלוח לאב..."
טלי כוכבי, מבקרת ועורכת של ספרי ילדים ואמא לפעוט, החליטה לעשות לספר "תיקון" מסוים, למרות ובגלל אהבתה אליו. הכל התחיל בטיול בחיפה (עיר הולדתה של טלי) ובחשיבה על המשקל של "ויהי ערב".
בימים אלה, כמה שנים לאחר אותו טיול, ובעזרתה של המאיירת ליאורה גרוסמן, רואה אור ספר הביכורים של טלי ביום שמש בהיר שהוא מעין תשובה במילים ואיור לספרה של ברגשטיין.
לשתי היצירות אותו משקל (מזה כל העניין התחיל) ושתיהן מחורזות, אך הן נבדלות ואף מנוגדות בכמה תימות: בעוד שאצל פניה יש ערב, ירח(בטקסט ובאיורים הוא מוצג כדמות ממשית), סביבה כפרית של מושב או קיבוץ, תרנגולות ודמות אב נוקשה; אצל טלי ישנן: יום, שמש (בטקסט ובאיורים היא מוצגת כדמות ממשית), רחוב עירוני (שאוייר, לבקשתה של טלי, בהשראת שכונת מגוריה החיפאית), חתולים ודמות אם שמאפשרת לה עצמאות אך גם תומכת בה ומעודדת אותה. ומעל הכל - אצל טלי אף אחד לא נוזף בילדה בסוף הסיפור אלא אי ההבנה מול אמא-חתולה מובהרת והילדה מקבלת חיבוק אוהב של אמה (וגם נשיקה מהשמש).
האם מלווה את ביתה בכל איור בספר, וכך גם לשמש יש תפקיד מרכזי בעלילה, אך בניגוד לירח של ברגשטיין והאוזמן הן אינן בולשות אחרי הילדה או שופטות אותה אלה מאפשרות לה להתנהל בעצמאות ובביטחון (של ילדה בת ארבע) ברחוב העירוני.
טלי כוכבי היא חיפאית, מבקרת ועורכת ספרי ילדים ונוער ואמא יחידנית לילד.