דן צלקה

34 ספרים

יליד וורשה. במלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית־המועצות, גורש איתה לסיביר ועבר אחר־כך לקזחסטאן. בגיל עשר חזר לפולין וגר בעיר ורוצלב. למד מדעי־הרוח באוניברסיטה של העיר, ובשנת 1957 עלה לארץ. אחרי שהות בקיבוץ ושירות צבאי המשיך את לימודי ההיסטוריה והפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב (1960־1961) ואת לימודי הספרות הצרפתית בגרנובל (1962־1963). חי בפריז ובאמשטרדם, ועם שובו לתל־אביב היה יועץ ספרותי ללהקת התיאטרון 'במת השחקנים' (1966) וערך את 'משא', מוסף הספרות של 'למרחב' (1969־1970). אחרי שהות באנגליה ובאיטליה ערך את רבעון אגודת הציירים 'ציור ופיסול' (1972־1982). זכה בפרס ברנר (1976), בפרס היצירה (1972, 1991, 1997), בפרס אלתרמן עבור הרומן 'אלף לבבות' (1992), בפרס אקו"ם עבור 'עננים' ו'דפים מהודקים באטב' כספרי הפרוזה הטובים של שנת 1994, בפרס אקו"ם על מפעל חיים (2000), ובפרס ספיר (2004). פרסם כמה קובצי סיפורים ורומנים: 'ד"ר ברקל ובנו מיכאל' (1967), שבו הוא מתאר התנגשות בין שתי דמויות המייצגות שתי תפיסות עולם, על רקע חורבות התרבות האירופית שאחרי מלחמת העולם השנייה; 'פיליפ ארבס' (1979), שגיבורו נפגש עם דמויות שונות וססגוניות על רקע ת"א של שנות הארבעים; 'כפפות' (1982), רומן על מתאגרף עולה מפולין על רקע ת"א הקטנה של שנות השלושים (עובד לסרט קולנוע בשם זה), ו'ספר האלף בית', אשר זיכה אותו בפרס ספיר לספרות לשנת 2004. יצירתו של צלקה מתאפיינת בכתיבה מופנמת והגותית. הוא מתרכז בבעיות פילוסופיות ואסתטיות, והנימה הסמלית ניכרת בסיפוריו וברומנים שלו. דן צלקה נפטר ב-15 ביוני 2005 לאחר שסבל ממחלת הסרטן.