הזמן: שנות השישים בישראל. שנה לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם על-ידי מנתח הלב, פרופסור כריסטיאן ברנרד, בדרום אפריקה.
מקום ההתרחשות: בית חולים בעל מוניטין במרכז הארץ.
בית החולים "רימון" היה משאת נפשו של כל רופא מתמחה בישראל. מחלקת ניתוחי חזה ששכנה בו הייתה אחת המחלקות המבוקשות ביותר על-ידי מתמחים צעירים. בראש המחלקה עמד רופא צעיר, ד"ר אנדרה כהן, אשר שאף להיות משתיל הלב הראשון בישראל. "אני אעשה היסטוריה", טען לפני הנהלת בית החולים.
לב בזירת הפשע מתאר את השתלשלות המאורעות מרגע ההחלטה לבצע השתלת לב ועד להשתלה עצמה. בתוך כך מתוודע הקורא לרופאים שהשתתפו בתהליך ולספק שכרסם בלבם בדבר הסיבות האמתיות שהביאו להחלטה הגורלית - "´על מה הוא מדבר?´" שאלו רופאי המחלקה, "´אנחנו זקוקים לדברים חשובים יותר, כמו יחידה לטיפול נמרץ, והוא כבר רץ להשתיל לב. מה בוער לו?´" - ואף לומד על אופן שיתוף הפעולה של המחלקות שהשתתפו באירוע, כמו: המחלקה הפנימית, ש´סיפקה´ את המושתל, והמחלקה הנירוכירורגית, ש´נידבה´ את התורם.